1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") להורות למשיבים לתקן את מכשיר ה DVD מסוג "בלו ריי" אשר שייך לו לדבריו ומוחזק ברשותו (להלן: "המכשיר").

המבקש הגיש עתירה אותה הכתיר כדחופה, במסגרתה טען כי לפני זמן קצר, המכשיר, אשר החזקתו אושרה על ידי גורמי הפיקוד אצל המשיבים, התקלקל. המבקש פנה אל גורמי הפיקוד וביקש כי המכשיר יישלח לתיקון, על חשבונו. המשיבים לאחר בדיקה נעתרו לבקשה והשיבו כי הם מחפשים מעבדה מתאימה אולם בטרם נשלח המכשיר לתיקון, חזרו בהם המשיבים והודיעו לו כי לא אושרה הכנסת המכשיר ואין אישור לתקנו.

המבקש טען כי הפסיקה הכירה בזכות האסיר להמשיך ולהחזיק במכשיר אשר החזקתו אושרה בעבר, באופן שהמשיבים אינם יכולים לחזור בהם במרוצת הזמן מההיתר אשר ניתן לאסיר. בנוסף הפנה המבקש לפסיקה ביחס לאסירים אחרים אשר העלו סוגיה דומה והדבר אושר. המבקש טען כי התנגדות המשיבים בעניינו עולה כדי אפליה אסורה אשר חותרת תחת עקרון השוויון.

2

המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות. לטענת המשיבים, בבדיקה שנעשתה, לא אותר אישור שניתן לעותר להחזקת המכשיר. המדובר במכשיר אשר על פי הוראות סעיף 1, סעיף 37(א) וסעיף 38 לפקודת בתי הסוהר, אינו נכלל ברשימת המכשירים המורשים להחזקה, הכנסה או הוצאה מחוץ לכותלי בית הסוהר. המשיבים טענו כי המבקש לא עומד בהוראות סעיף 37(א)(3) מאחר ולא הציג אישור מפקד בית הסוהר להחזקת המכשיר ועל כן, אין מקום להתערבות בהחלטת המשיבים בנושא. ב"כ המשיבים הגישה לעיון בית המשפט תדפיסים רבים המתעדים הכנסת פריטים שונים אשר אושרו לעותר ושבה על טענתה כי בחיפוש דקדקני עלה כי המכשיר המדובר לא אושר.

זאת ועוד, טענו המשיבים, כי בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר, מותרת החזקת מכשיר DVD אחד בכל תא, מהסוג שניתן לרכוש במרכז המכר. המכשיר אשר בבעלות המבקש שונה מן המכשיר שנמכר במרכז המכר, כאשר בתאו מצוי מכשיר המותר להחזקה, מהסוג אשר נמכר במרכז המכר. על כן, גם מטעם זה, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות.

המשיבים טענו עוד כי הפסיקה אליה הפנה המבקש אינה רלוונטית לעניינו בין היתר מהטעם כי המדובר בהחלטות העוסקות באסירים המוחזקים בהפרדה, אשר לגביהם חלים תנאים אחרים מאלו החלים על המבקש כאן, ולתמיכה בטענתם, הפנו לפסיקה שעסקה באסירים המוחזקים בתנאים כמו אלו בהם מוחזק המבקש.

בדיון חזרו הצדדים על טיעוניהם, כאשר ב"כ המבקש טען, בתגובה לטענת המשיבים כי החזקת המכשיר לא אושרה, כי למבקש אושר להכניס את המכשיר על ידי בעל סמכות. בתום הדיון, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט בה הורה למשיבים לברר את הטענה עם אותו בעל תפקיד ולהגיש על כך הודעה לבית המשפט, הודיע המבקש בעצמו, כי הוא אינו מעוניין בבירור זה, לטענתו, מתוך רצון להימנע מעימות. לפיכך, ניתן כעת לתת החלטה על יסוד כלל הטענות שהועלו על ידי הצדדים.

אחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסיקה אליה הפנו הצדדים ואחר ששמעתי טיעוניהם בעל פה באריכות, המסקנה היא כי דין העתירה להידחות.

טוענים המשיבים כי החזקת המכשיר, שאותו מתבקש כעת לתקן, מעולם לא אושרה וכי הוא הוחזק בניגוד לכללים על ידי המבקש.

המבקש טוען מנגד כי המדובר במכשיר שאושרה החזקתו ואף הפנה לשורת החלטות אשר ניתנו בטענות דומות ביחס למכשירים אשר אושרו להחזקה. טענת המבקש מחייבת הוכחה ולמבקש אין כל ראיה כי אושר לו בעבר להחזיק במכשיר. גם כאשר ביקש בית המשפט לברר סוגיה זו מול אותו בעל תפקיד, סירב המבקש לכך ועל כן, כאמור, אין בפניי ראיה כלשהי ממנה ניתן להסיק כי החזקת המכשיר אושרה בעבר.

3

בהעדר אישור כאמור ומאחר שהמכשיר אינו נמנה על המכשירים המותרים להחזקה על ידי אסירים, איני מוצאת כל דופי בהחלטת המשיבים במסגרתה דחו את בקשת המבקש לתיקון המכשיר או להכנסת מכשיר זהה. כל החלטה אחרת תפגע בעקרון השוויון ותעדיף את המבקש על פני אסירים אחרים.

בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים אצל המשיבים אלא בוחן בכלים משפטים ביקורתיים את סבירות ההחלטה. במקרה כאן, המדובר בהחלטה סבירה באופן שאין כל הצדקה להתערב בה.

אשר על כן אני מורה על דחיית העתירה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ב, 15 יוני 2022, בהעדר הצדדים.