1

שתי עתירות מונחות בפני.

בקשה בעת"א 24855-08-17 שעניינה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט וצו עשה שלא להותיר את העותר בגפו.

עת"א 18355-05-18 ובה עתר העותר להעבירו לבית סוהר אחר.

2

רקע:

העותר נדון ל - 44 חודשי מאסר בגין עבירות איומים, תקיפה בתנאים מחמירים, קשירת קשר לפשע, את מאסרו הוא מרצה מיום 9.11.15, זהו מאסרו השלישי והוא מסווג לקטגוריה א' , השתייכות לכנופיה.

העותר סובל מגידול בראשו.

עת"א 24855-08-17

במסגרת בקשת העותר לפי פקודת בזיון בית משפט נטען כי מצבו הרפואי של העותר התדרדר באופן משמעותי והוא סובל מהתקפים אפילפטיים תדירים הגורמים לאיבוד הכרה וכי על אף החלטות קודמות בנושא, נמנע המשיב מלשלב אסיר נוסף בתאו , אסיר תומך למשך כל שעות היממה.

בדיון בעתירה המקורית, דיון אשר התנהל בפני כבוד הנשיא טל ביום 15.8.17 , נטען כי העותר הופרד מאחיו אשר שימש עבורו אסיר תומך, אלא שטרם הדיון בעתירה, הושב העותר לתא באגף השמור בכלא איילוו יחד עם אחיו.

העתירה נדחתה בשל העובדה שהפכה לתאורטית באותה עת ובשוליה נקבע על ידי כבוד הנשיא כי מקום שימצא המשיב להעביר את העותר למתקן כליאה אחר או לתא אחר, או להפרידו מאחיו או מכל אסיר אחר שיכול לשמש כאסיר תומך בו, יודע על כך תוך שעתיים לב"כ העותר.

בעת"א 22404-04-18 אשר נדונה בפני כבוד השופט משניות (מחוזי באר שבע) ביום 16.4.18 הוחלט לאשר העברתו של העותר למר"ש בשים לב למצבו הרפואי המורכב כאשר המשיב לא חלק על כך שיש צורך בהמצאות אסיר תומך לעותר.

חרף האמור, לטענת ב"כ העותר, משהועבר העותר למר"ש, צורף אסיר לתאו למשך שעות הלילה אך אותו אסיר יוצא מן התא בשעות הבוקר והעותר נותר בגפו.

משכך, סבור ב"כ העותר כי המשיב אינו מכבד את החלטתם של כבוד הנשיא טל וכבוד השופט משניות וביקש להורות למשיב להשיב את אחיו כאסיר תומך במר"ש או בכלא שקמה, בו שהה טרם העברתו למר"ש.

3

עם הגשת הבקשה ולאחר שמיעת טענות הצדדים בקצרה, סברתי כי מן הראוי לערוך ביקור בתאו של העותר ואכן יצאתי לביקור בתא העותר במר"ש.

בתא שהו אותה עת העותר והאסיר התומך. הוסבר לי כי האסיר התומך מצוי יחד עם העותר בתא מרבית שעות היממה, האגף השמור מכיל שמונה תאים והאסיר התומך יוצא מדי פעם מן התא לתאים הסמוכים על מנת לנקותם. בתא הנמצא מול עמדת הזקיף, מצויות שלוש מצלמות המכוונות אל מיטתו של העותר ובתא הזקיף בו נמצאים המסכים בהם ניתן לצפות בתא העותר מצויים בכל שעות היממה בין שניים לשלושה זקיפים הצופים במצלמות.

לסיור התלווה נוירולוג המר"ש אשר עדכן אותי כי למן הגעתו של העותר למר"ש חל שיפור במצבו לאחר שהועלה מינון התרופה אותה הוא מקבל על מנת למנוע התקפים אפילפטיים.

בשובי אל האולם ביקש ב"כ העותר לשלב עם העותר אסיר מסויים - אלכסנדר אורזלין שמו ואכן נעשה ניסיון לשלב אסיר זה כאסיר תומך לעותר.

ביום 7.5.18 הוגשה הודעה לבית המשפט על ידי ב"כ העותר ולפיה לאחר ביקור בית המשפט בתאו של העותר, ולאחר הכנסת תומך לעותר, הוצא התומך בכוח מתאו של העותר על ידי עשרה סוהרים וזאת כאשר העותר והאסיר התומך היו בתא וצפו בטלוויזיה.

בכך, נותר העותר שוב בגפו.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני היום, הוצג לעיוני מידע מודיעיני רב בעניינו של העותר המתייחס להתנהלות העותר ומן המידע עולה כי העותר גרם בהתנהלותו, במכוון, למצב הקיים ואין לו להלין אלא על עצמו. (דו"ח סודי המסומן א' , ידיעות 528, 462, 836, 777, 007, 379, 490, 555).

בנסיבות אלה, המשיב אינו מבזה את החלטות בתי המשפט שניתנו בעניינו ולפיכך הנני דוחה את הבקשה.

4

איני מוצאת לשנות מההנחיות שניתנו למשיב והוא יעשה ככל יכולתו על מנת לקיים החלטות אלה ככל שהעותר לא יסכלן.

עת"א 18355-05-18

בעתירה זו מבקש העותר להעבירו לכלא שקמה.

הלכה היא כי החלטה בדבר מקום כליאתו של אסיר מצויה בליבת שיקול הדעת הארגוני-מנהלי של המשיב ואין לאסיר זכות קנויה לקבוע מוקם ריצוי מאסרו.

ברע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) נקבע על ידי כבוד השופט דנציגר כי:

"בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לאסיר, ככלל, זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה. עוד נקבע שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה  [ראו, בין היתר, רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר ([פורסם בנבו], 1.2.2012) (להלן: עניין מג'דבה); רע"ב 1460/11 אסי אבוטבול נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.6.2011); רע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' שירות בתי הסוהר ([פורסם בנבו], 17.2.2000); רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר ([פורסם בנבו], 13.3.2011); רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.2.2009); רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 16.4.2007)]."

הידיעות שהוגשו לעיוני (ידיעות 836, 379 ו - 007) רלבנטיות אף לעניין זה.

במצב דברים זה, החלטת המשיב הינה החלטה אחראית ולמעלה מסבירה ולפיכך הנני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.