1

זוהי עתירה ובקשה לעיכוב ביצוע בעברת העותר למתקן כליאה אחר.

כפי שנפסק, לאסיר אין זכות קנויה למקום הכליאה בו ישהה במאסרו, והעברה אין משמעותה פגיעה בזכות יסוד של האסיר.

ראה רע"ב 1004-12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (19.2.2012): "בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לאסיר, ככל, זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה. עוד נקבע שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה".

מהאמור בעתירה לא עולה בהילות.

הסעד המבוקש הינו סעד הפיך אשר ניתן לבצעו ולקיימו גם לאחר ביצוע הוראות שירות בתי הסוהר. לפיכך אין כל מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת שב"ס. העתירה בקשר לעצם ההחלטה על ההעברה תיקבע לדיון, ואינני מוצא מקום להורות על דיון בה בקדימות על פני עתירות אחרות.

2

ברע"ב 7848/13 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (14.1.2014) בו נקבע: ". ההעברה אינה בבחינת צעד בלתי הפיך, ולכן ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית גם לאחר מעשה".

למרות האמור מבקשים ב"כ העותר כי הדיון יתקיים לפני ההעברה. בקשה לצו זמני דרושה לנסיבות ולתוצאות אשר יהיו בלתי הפיכות, ולא השתכנעתי כי זהו המצב.

אין כל מקום לבקשה הזמנית לעיכוב ביצוע והיא נדחית.

העתירה תדון ביום 2.12.2014 שעה 09:00.

העתק יועבר בדחיפות לצדדים ולשב"ס.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ה, 13 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.