1

העתירה הנדונה הוגשה באיחור ניכר מבלי שהתבקשה ארכה וממילא אף לא ניתנה. לפיכך, לבקשת המשיבה ומהטעמים שיובאו להלן, העתירה נמחקת על הסף.

2.         בגזר הדין שניתן ביום 1.11.2017 בת"פ 43697-04-14 בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' גורדון) הוטל על העותר עונש מאסר למשך שלושה חודשים שנקבע כי העותר יישא בו בעבודות שירות. בהתאם להודעת הממונה על עבודות השירות מיום 6.11.2017 היה על העותר לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו מיום 6.11.2017 עד יום 5.2.2017.

בהתאם להודעה מיום 12.2.2018, שנשלחה אל העותר, נמסר לו כי נציב בתי הסוהר החליט להפסיק את עבודות השירות החל מיום 6.2.2018. כן הודע לעותר, כי בשל הפרת עבודות השירות, עליו להתייצב ביום 11.3.2018 בבית הסוהר 'דקל' כדי לשאת במאסר למשך 82 יום. בהודעה זו אף נמסר לעותר כי עומדת לו אפשרות להגיש עתירה בעניין ההחלטה האמורה וזאת תוך 14 יום מיום המצאת ההחלטה.

2

3.         העתירה הנדונה הוגשה ביום 14.5.2018 ובמסגרתה עתר העותר לביטול החלטתו האמורה של נציב בתי הסוהר בדבר הפסקת עבודות שירות. העותר העלה טענות שונות כלפי ההחלטה האמורה ובין השאר טען, כי "מעולם לא קיבל לידיו את ההחלטה על הפסקת עבודתו כעובד שירות" (פסקה 3 בעתירה).

במקביל להגשת העתירה הגיש העותר בקשה לעיכוב הליך המאסר. בבקשה זו נטענו טענות זהות לאלו שנטענו בעתירה. כן נטען, כי הבקשה הוגשה לאחר שהעותר כבר נכלא בבית סוהר.

4.         בהתאם להחלטה שניתנה במועד הגשת העתירה (14.5.2018) התבקשה המשיבה להגיב לבקשת העותר לעיכוב המאסר וזאת עד למחרת היום, 15.5.2018.

בתגובתה מיום 15.5.2018 ביקשה המשיבה לסלק את העתירה על הסף בשל הגשתה באיחור ניכר. על-פי הנטען בתגובה, העתירה נמסרה לידי העותר עוד ביום 8.3.2018, כפי שעולה מרישומי דואר ישראל בדבר המצאת דבר הדואר הרשום. מאחר שהעתירה הוגשה בחלוף למעלה מחודשיים, הרי שנמצא כי הוגשה באיחור ניכר ולפיכך טענה המשיבה, כי יש לסלקה על הסף. עוד הוסיפה המשיבה, כי העותר נושא בעונש המאסר בפועל, במקום עבודות השירות, מאז יום 5.5.2018.

5.         בהחלטה מאותו יום (15.5.2018) נקבע כי העותר רשאי להשיב לתגובת המשיבה. בתשובתו מיום 16.5.2018 טען בא-כוחו כל העותר, כי העותר "לא קיבל את ההודעה בחודש 3/2018". כן הוסיף, כי העתירה הוגשה ימים בודדים לאחר כליאת העותר וזאת בשל קושי שנתקלה משפחתו במינוי עורך-דין שיגיש את העתירה. מכל מקום, מאחר שלטענתו, העתירה הוגשה באיחור בן מספר ימים בודדים, אין לראות בכך שיהוי.

דיון והחלטה

6.         כאמור בהודעת נציב בתי הסוהר שנשלחה אל העותר, הוראת סעיף 51ט(ג) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובעת כי על החלטה בדבר הפסקת עבודות שירות ניתן להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי תוך ארבעה-עשר יום. עם זאת, בית המשפט רשאי לתת ארכה להגשת העתירה "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

במקרה הנדון העתירה הוגשה באיחור ממשי מבלי שהתבקשה ארכה ומכל מקום, אף לא נטען לטעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשתה. כך שכבר מטעם זה יש להורות על סילוק העתירה על הסף.

3

7.         אשר לטענת העותר כי לא ידע על ההחלטה להפסיק את עבודות השירות, הרי שאין לקבלה ואף יש לדחותה מהטעמים הבאים.

במסגרת העתירה, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה מטעם העותר, הסתפק הוא בטענה כי מעולם לא קיבל את ההחלטה על הפסקת עבודות השירות. משום מה בחר העותר להימנע מלציין אימתי נודע לו על החלטה זו. בדומה, טענתו בדבר אי קבלת ההחלטה אף לא נתמכה בתצהיר או בראייה כלשהי. כך בעוד שעל-פי מעקב משלוח דבר הדואר הרשום, ההודעה נמסרה לנציגו של העותר בסניף הדואר "הורדוס" עוד ביום 8.3.2018.

לא זו בלבד, אלא שעיון בתיק בית משפט השלום, אשר במסגרתו ניתן גזר הדין הקובע את עבודות השירות, מעלה כי עוד ביום 14.3.2018 הגיש העותר בקשה - באמצעות עורך-דין אחר, שאינו בא-כוחו בעתירה הנדונה - אשר במסגרתה נטען כי מאז יום 13.3.2018 ידוע לעותר על ההחלטה להפסיק את עבודות השירות. בקשה זו עומדת בסתירה מובהקת לנטען במסגרת העתירה הנדונה.

8.         לנוכח האמור, ברי כי זה למעלה מחודשיים שידוע לעותר על ההחלטה להפסיק את עבודות השירות, אך הוא לא נקט כל הליך, אלא רק לאחר שנכלא. לא רק שהעותר לא הציג אמת בטענתו כי לא ידע על ההחלטה להפסיק את עבודות השירות, אלא שאף לא הגיש בקשה להרשות לו להגיש את העתירה באיחור בשל טעם מיוחד המצדיק זאת.

לפיכך מהטעמים האמורים ומאחר שהעתירה הוגשה העתירה באיחור ניכר, היא נדחית על הסף.

ניתנה היום, ב' בסיוון תשע"ח, 16 במאי 2018, בהיעדר הצדדים.