1

בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

עניינה של עתירה זו בהפסקת טיפול בסובקסון (סבוטקס) לעותר. יצוין כי בעניין זה כבר נדונו בעבר שתי עתירות. הראשונה עת"א 5771-04-13 שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב; והשנייה עת"א 17395-08-13 שנדונה בבית משפט המחוזי בנצרת. בתמצית יצוין כי העותר מלין על כך כי נמנע ממנו טיפול בסבוטקס. החלטות שב"ס להפסיק את הטיפול בתחליף סם זה היו לאחר שנמצא כי העותר ניסה לסחור בכדורים הנ"ל או להעבירם לידי אסירים אחרים. עתירותיו הקודמות נדחו, תוך שבתי המשפט מסבים את תשומת לב שב"ס למצבו הרפואי והצורך למצוא דרכי טיפול בו.

למעשה, העותר טוען כי בשים לב לחלוף הזמן מאז אותם אירועים, אין מקום עוד להענישו (כך לדבריו) בדרך של שלילת הטיפול בסבוטקס.

לאחר שעיינתי בתגובת שב"ס, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. יוער, כי הפסקת הטיפול בסבוטקס אינה בגדר עונש, אלא החלטה טיפולית המביאה בחשבון את מכלול התנהגויותיו של העותר. שב"ס אינו מתכחש לחובה לטפל בעותר, אלא שחובה זו כפופה גם לשמירת ומניעת העברת תרופות וסמים לאסירים אחרים. בהתאם לפקודות שב"ס ונוהל הטיפול בהתמכרויות, מעת שהופסק טיפול בסבוטקס עקב הפרת החוזה הטיפולי, ולעניין זה עקב העברת הסם לאסירים אחרים, לא יחודש הטיפול, והאסיר יהיה במעקב של הגורמים הרפואיים לצורך טיפול חלופי. כך נוהג שב"ס במקרה הנוכחי. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות מקצועיות של גורמי הטיפול, כפי שהתקבלו בעניינו של עותר זה.

בסיכומו של דבר, מדובר בהחלטות סבירות שהתקבלו בהתאם לנהלים ולפקודות, ולא מצאתי עילה להתערב בהן.

2

אשר על כן, העתירה נדחית. חזקה על שב"ס כי יביא בחשבון את דברי העותר, כי בהעדר כל טיפול הוא צפוי להמשיך ולהידרדר לסמים, וינקטו הפעולות המתאימות כדי לנסות ולסייע בידו להיגמל מהסם, הכל לפי שיקול דעת הגורמים הטיפוליים בכלא.

יש לשלוח פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס.