עת”א 65128/09/16 – מיכאל לוי, נגד שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר – זימונים,מדינת ישראל
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים |
|
|
|
עת"א 65128-09-16 לוי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'
|
1
בפני |
כבוד השופט יוסף בן-חמו
|
|
העותר |
מיכאל לוי,
|
|
נגד
|
||
המשיבים |
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2. מדינת ישראל
|
|
|
||
החלטה |
|
|
לפני עתירת אסיר שעניינה לאפשר לעותר להכניס "מתאמי שיניים" ולרכוש תכשיר הלבנה לשיניים.
נימוקי העתירה :
· העותר פנה בבקשה מנהלית לאפשר לו להכניס ולהחזיק בתאו מתאמי שיניים וכן לרכוש, באמצעות רופא השיניים של שב"ס, תכשיר הלבנה. ההחלטה המנהלית דחתה את בקשתו.
· מתאמי השיניים עשויים חומר שקוף ועוברים בדיקה קפדנית על ידי שב"ס בטרם הכנסתם.
· העותר סובל מנסיגת חניכיים, שיניו שחורות והסיבה לכך היא המאכלים והשתייה שמספק השב"ס.
כתב התשובה :
· עפ"י האמור בהתייחסות רופא השיניים של השב"ס, טיפולים אסתטיים כגון הלבנת שיניים, אינם נכללים בסל הטיפולים המוענקים לאסירים בשב"ס. מרפאות השיניים של שב"ס מעניקות טיפולים משמרים, טיפולים כירורגיים וטיפולים פרותטיים בלבד.
2
· במקרה של העותר, הטוען כי הוא סובל מבעיה רפואית של נסיגת חניכיים, שימוש בחומרי הלבנה, אותם הוא מבקש לרכוש, עלולים לגרום לרגישות מוגברת בשיניים ובמקרים של שימוש ממושך עלולים לגרום אף לנזק בלתי הפיך לשיניים ולחניכיים.
· המשיב טוען כי כלל השוויון בין אסירים מחייב דחיית העתירה משום שהטיפול המבוקש איננו כלול בסל טיפולי השיניים המוענק לאסירים ולא עולה צורך רפואי בטיפול זה. ההחלטה המנהלית הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות בית המשפט.
דיון :
עיינתי במכתבו של ד"ר לינדבור אמיר - רופא השיניים של כלא צלמון. בסעיף 4 הוא מציין כי פיגמנטציה - שינוי צבע בשיניים נובע לרוב מעישון, שתיית קפה, תה ומשקאות המכילים צבעי מאכל ובעיקר מהיגיינה אוראלית ירודה. התכשיר אותו מבקש העותר לרכוש מכיל חומצה- מי חמצן בריכוז גבוה. נסיגת שיניים גורמת לחשיפת צוואר השן. חומרי הלבנה עלולים לגרום נזק לשן.
יצוין כי במהלך הדיון אישר העותר כי הוא מעשן סיגריות.
באשר לתכשיר ההלבנה, נחה דעתי כי ההנמקה לסירוב הינה הנמקה מנהלית סבירה ואין להתערב בה.
באשר ל"מתאמי השיניים", מדובר בבקשה לאספקת אביזר רפואי ו/או טיפול רפואי.
בעניין דומה שנדון ברע"ב 1233/13 שי שירזי נ' שב"ס, לא מצא בית המשפט מקום להתערב בהחלטת שב"ס שלא להתיר למבקש ביקור של רופא שיניים מטעמו בין כותלי הכלא לצורך ביצוע סתימות לבנות בשיניו האחוריות. נפסק, בין היתר, כי מקום שמדובר בטיפול שאינו מציל חיים והטיפול מצוי בסל המוענק לאסיר (באותו עניין "סתימות אמלגם") ועולה בקנה אחד עם המקובל, ייגבר האינטרס שבהענקת טיפול דומה לכלל האסירים בין כותלי הכלא על ידי שירות בתי הסוהר ויצדיק אי היעתרות לבקשת האסיר לעשות שימוש בשירותיו של רופא מטעמו.
הגיוני הוא שהכנת "מתאמי שיניים" מצריכה בדיקה של רופא ו/או טכנאי שיניים לצורך בדיקת התאמה ומדידות.
נושא ביקורים של רופא פרטי אצל אסיר מוסדר בפקנ"צ 4.46.00 - "ביקורי רופאים פרטיים אצל אסירים המקבלים טיפולים רפואיים".
3
בסעיף א לפקודה נקבע כי שירות בתי הסוהר יאפשר בתנאים שייקבעו בפקודה זו "ביקורי רופאים פרטיים במקצועות רפואיים ופרא- רפואיים אצל אסירים לצורך בדיקות או טיפולים על חשבונם של האסירים". לפי הפקודה אישור ביקור רופא פרטי יינתן בהתאם להמלצת רופא מחוזי של שב"ס שלצורך גיבוש המלצתו יתחשב ב : מצבו הרפואי של האסיר, האם האסיר פנה לרופא מטעם שב"ס, האם נערכו בדיקות מטעם שב"ס ועוד.
היקף ההגבלה על זכותו זו של אסיר לקבלת טיפול רפואי/אביזר רפואי, טיפול פרא-רפואי זכתה להתייחסות ספציפית של בית המשפט העליון בעע"א 4/82 בעניין תמיר, שם נקבע כי זכותו של אסיר לבחירת ייעוץ וטיפול רפואי הנראים בעיניו כמקובלים עליו שמורה היא לו כל עוד אין קיומה של זכות זו נוגדת את חובתם של שלטונות בתי הסוהר לשלילת חופש התנועה והנובע מכך. היינו, שמירה על כללי הביטחון וסדרי בית הסוהר. מדובר בזכות שהיא ככל זכות אחרת - אינה אבסולוטית, אלא יחסית.
שיקול רלוונטי נוסף עניינו שמירת השוויון בין אסירים. לא ניתן לקבל מצב דברים בו תהיינה שתי אוכלוסיית אסירים נבדלות זו מזו ללא הצדקה. קבוצת אסירים בעלי אמצעים להיזקק לשירותי רפואה פרטית (או לרכוש אביזר רפואי פרטי) וקבוצה שנייה של אסירים שאין ברשותם המשאבים הדרושים.
מובן כי גם זכות השוויון הינה זכות יחסית ככל זכות אחרת ועל כן, כאשר מדובר בטיפול מציל חיים, מתבקש איזון אחר, אך זה לא המקרה שבפנינו, כאשר מדובר בטיפול אסתטי.
כיוון שכך, ככל שהעותר מבקש להזמין מתאמי שיניים עליו לפנות לשב"ס בהתאם לנהלים ולהוראות הפקנ"צ כמפורט.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.