1

העותר שפוט ל- 7 שנים ו- 11 חודשים בגין עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, איומים, הצתה, החזקת נשק, ירי מנשק, פציעה ועוד וזאת משנת 2011. לעותר מאסר קודם.

העותר מלין על כי אין מאשרים לו חופשות. לטענתו, הוא השתלב כבר במאסרו הראשון בטיפול והשתתף בקבוצה לשליטה בכעסים א' ו- ב' וגם ניהל שיחות פרטניות עם עו"ס.

לטענתו, הוא יצא לחופשות במאסרו הקודם ללא שום בעיות הואיל והוא כבר משתתף בטיפול והתנהגותו בכלא תקינה, יש לאשר לו חופשות לאלתר.

המשיבים מאשרים כי העותר השתתף בקבוצות טיפוליות בכלא "שיטה", אך בסיכום הטיפול צוין שיש קושי לצפות את התנהגותו וכי עיקר תפקודו תלוי במסגרת בית הסוהר ולא בשינוי פנימי משום כך לא הומלץ על חופשות. כן נאמר, כי אף לאחר הטיפול מסוכנותו הוערכה כגבוהה וכי עניין חופשותיו יבחן מחדש לאחר שישתתף תקופת מה בטיפול בו הוא מצוי עכשיו ויעבור תהליך פנימי משמעותי.

העותר מצוי בכלא "צלמון" כיום, אליו הועבר בחודש 07/2014. הוא מיועד לקבוצה ממושכת ונאמר לו שיאלץ להמתין עד שיתפנה מקום, בינתיים משולב הוא באגף "נס". המשיבים גם הפנו לחומר מודיעיני בעניינו של העותר בתקופת מאסרו.

2

שקלתי את טיעוני הצדדים בכובד ראש ועיינתי גם בחומר המודיעיני המתפרש עד לסוף שנת 2013 ואכן מלמד כי התנהלותו של העותר בין כותלי בית הכלא בעייתית מפעם לפעם. החומר המודיעיני מכיל גם ידיעות ישנות יותר, חלקן נוגע לעניין עליו הוא שפוט.

על המדוכה מתייצבים שני אינטרסים מנוגדים. האחד, של העותר לזכות בחופשה לצורך התאווררות, שמירת הקשר עם החוץ ועוד ומאידך, הצורך בהגנה על הציבור מפני העותר.

נפסק לא אחת, כי מקום בו לא ניתן לתת מענה לעניין המסוכנות, גובר אינטרס ביטחון הציבור וזהו גם המצב במקרה דנן.

החלטת המשיבים נסמכת על הערכת גורמי הטיפול לפיה, מסוכנות העותר במצבו כיום עדיין נותרה גבוהה. יש לזכור כי מדובר בעותר שכבר היה במאסר קודם, אבל חזר לסורו וביצע עבירות חמורות ורחבות היקף בגינן הוא מרצה את מאסרו הנוכחי. בלא שישתתף בפועל העותר בטיפול מקטין מסוכנות, ויטמיע היטב את תכניו, ההחלטה שלא לאשר לו חופשות נחשבת כהחלטה סבירה ואין אני מוצא מקום להתערב בה.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ה, 10 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.