1

עתירה זו, הנושאת כותרת של בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, הינה המשך לפסק הדין שניתן בעת"א 23870-04-14. במסגרת העתירה הנ"ל טען העותר כנגד סיווגו כאסיר אלמ"ב. בית המשפט הורה שם, לאחר שמיעת טענות העותר, להחזיר את עניינו לועדת האלמ"ב, והנחה את הועדה לבחון טענות שונות ביחד עם הגורמים הרלוונטיים בקהילה, וליתן החלטה עדכנית בעניינו של העותר.

העותר טוען כי לא נערכו כל פעולות לבדיקה, בהתאם לפסק הדין, וכי אין בסיס לסיווגו כאסיר אלמ"ב.

מעיון בחומר שהועבר לועדת האלמ"ב בהמשך לפסק דינו של בית משפט זה בעתירה הנ"ל, עולה כי ועדת האלמ"ב פנתה לגורמי הטיפול בקהילה. לא אפרט את טיב הבדיקה שערכו גורמי הטיפול בקהילה. אומר רק, כי המידע שנמסר לאסיר אינו משקף את אותם הליכים שבוצעו על ידי גורמי הטיפול, לרבות בקשר עם גרושתו של העותר. אמנם קיים קושי בשיתוף הפעולה של גורמי הטיפול עם גרושתו של העותר, ואולם גורמי הטיפול בקהילה קיבלו מידע בצורות כאלה ואחרות, אשר לא יפורטו מחמת צנעת הפרט והשמירה על שלומם של כל המעורבים.

בסיכומו של דבר, מונחת בפני חוות דעת עדכנית המתבססת על בדיקות שנערכו עם הגורמים הנחוצים לעניין, ודי באלו כדי להותיר את סיווגו של העותר כאסיר אלמ"ב, כפי שהוחלט בעבר.

אשר על כן, העתירה, ככל שבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט יכולה להיחשב כעתירה, נדחית.

למעלה מן הצורך אציין כי למעשה, לא ניתן לאכוף החלטות מסוג זה בדרך של הליכי ביזיון בית משפט. עם זאת, לא נדחתה העתירה על הסף אלא שהנושא נבדק לגופו של עניין וכאמור, לא מצאתי פגם בהחלטת הגורמים המנהליים.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

2

החומר שהוצג לעיוני, יוחזר לגורמי שב"ס ויועמד לעיון בית משפט מוסמך, ככל שהדבר יידרש.

יש לשלוח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס.