1

נוכחים:

ב"כ העותר - עו"ד שי ברק ועו"ד רן תגר

ב"כ המשיב - גנית גדות- כרמי

העותר הובא באמצעות שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 20 חודשים בגין הרשעתו בגניבת סכום של 360,000 ₪ מלקוחות כאשר היה עו"ד, נושא ת.פ. 10172-07-10 (בית משפט השלום בבאר שבע) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 30.7.14 שדחתה בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי תכנית רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו.

ב"כ העותר מלין על הקיצור, או בלשונו על העדר הנמקה של הוועדה להחלטתה וטוען, כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר את היות התיק תלוי ועומד נגדו שנמצא בשלב שמיעת הראיות, ומשכך עדיין עומדת לו חזקת החפות.

עוד טוען ב"כ העותר, שהוועדה לא התחשבה בהליך הטיפולי שעבר העותר במשך 8 חודשים בקורס למניעת עבירות מרמה, בצד קורסים חינוכיים ולימודים שעבר העותר במהלך מאסרו וכן התעלמה מתפקודו התקין של העותר במהלך המאסר, מהתנהגותו החיובית ומכך שיוצא לחופשות.

לטענת ב"כ העותר, יש בתכנית רש"א כדי להפיג את מסוכנותו של העותר ואין לקבל את קביעת הוועדה שהעותר מעל באמון שנתן בו בית המשפט, שכן מרבית העבירות נושא התיק התלוי ועומד, נעברו לפני הרשעתו של העותר בעבירה נושא מאסרו הנוכחי, ומאז אותם מעשים עבר העותר הליך טיפולי שהועיל לו להבין את מעשיו ולהימנע מהם בעתיד.

2

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת, כי צדקה הוועדה כאשר התחשבה בתיק התלוי ועומד נגדו, על פי סעיף 9 (2) לחוק שחרור על תנאי ואין בעובדה שעומדת לו חזקת החפות, כדי לשלול התחשבות בתיק הנ"ל.

לטענת ב"כ המשיב, מסוכנותו של העותר נובעת ממעשיו נושא מאסרו, ומכך שחלק מהמעשים נושא התיק התלוי ועומד נעשו לאחר הרשעתו בתיק נושא מאסרו.

עיון בהחלטת הוועדה מעלה אמנם כי מדובר בהחלטה קצרה, אך ניתן לומר לגביה כי מדובר במעט המחזיק את המרובה. שכן הוועדה לקחה בחשבון לזכות המערער את תפקודו התקין בכלא ואת העובדה שעבר מספר קבוצות טיפוליות, אך זקפה לחובתו, ובצדק, את היותו של התיק התלוי ועומד נגדו והסיקה מכך, גם כן בצדק, את המסקנה שלא ניתן לתת בעותר אמון, חרף ההליך הטיפולי שעבר לאחר ביצוע המעשים, שכן חלק מהמעשים נושא התיק התלוי ועומד, נעשו לאחר שכבר הורשע בעבירה, שאין להקל בה ראש בהיותה מעילה באמון בלקוחות שגרמה להם נזק מעבר לנזק הכספי, נושא מאסרו הנוכחי.

אף אנו, כמו ב"כ המשיב, איננו מתעלמים מחזקת החפות שעומדת לעותר בקשר לתיק התלוי ועומד נגדו, הנמצא בשלב שמיעת הראיות. אך סעיף 9 (2) אינו לוקח בחשבון את חזקת החפות שכן הוא מסמיך את הוועדה להתחשב בתיק תלוי ועומד, דהיינו תיק שעדיין לא הוכרע בו דינו של האסיר.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי שאנו מתעלמים מתכנית רש"א ומנקודות הזכות שזקפה הוועדה לזכותו של העותר בהחלטתה נושא העתירה, הרי מדובר בהחלטה סבירה שערכאה שיפוטית לא מתערבת בה.

אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום י"ג תשרי תשע"ה, 07/10/2014 במעמד הנוכחים.