1

העותר, אסיר פלילי, מלין כנגד סירוב המשיב לאפשר לו להתאבל עם משפחתו, על מות אמו, שנפטרה ביום 12.9.21. בקשתו היא לאפשר לו לצאת מחר, 15.9.21, לחופשה חריגה, בבית משפחתו. (חזקה על ב"כ העותר שבדקה ומצאה כי ימי האבל מסתיימים ביום 15.9.21 ולא לפני).

העתירה הוגשה אתמול בשעות הערב ונקבעה לפניי לדיון היום בשעה 09:30. במעמד הדיון, התברר כי עדיין לא התקבלה החלטה מנהלית סופית בעניינו של העותר. יחד עם זאת, הביעה ב"כ המשיב התנגדות עקרונית ליציאה עקב משבר הקורונה ובשל מצוקת מקום בתאי הסינון, שם אמור לשהות העותר, עם חזרתו מהחופשה.

2

ב"כ העותר סבורה, שאין כל מניעה מצד גורמי השב"ס והמשטרה ליציאה לחופשה, וכי חרף משבר הקורונה והקפאת החופשות לאסירים, נוכח נסיבותיה החריגות של העתירה, יש מקום לקבלה. עוד הוצגה פסיקה, לפיה במקרים דומים אחרים, נעתר בית המשפט ואפשר יציאת אסירים לחופשה.

לאחר שהתקיים דיון בעתירה, הוריתי למשיב בהחלטת ביניים להשלים את תשובתו, ואכן בשעות הערב הוגש כתב תשובה משלים, בו חזר על התנגדותו עקב מצב התחלואה השורר בארץ ומצוקת תאי הסינון בבית סוהר "מעשיהו" בו מרצה העותר את מאסרו. עוד נטען בהחלטת הגורם המנהלי המוסמך, כי בניגוד ליציאה לאירועים משפחתיים מצומצמים ומבוקרים, בימי האבל אין שליטה על כמות הנוכחים, שפוקדים את בית המשפחה ואין הקפדה על תו ירוק, ועל כן הסיכון ביציאת העותר גבוה. חלף זאת, אושרה לעותר שיחת זום בת 15 דקות עם בני משפחתו ותבחן בחיוב, לאחר בחינה פרטנית, הוצאתו לפקוד את קבר אמו במועד שייקבע ע"י המשיב. ב"כ העותר, בתגובתה המשלימה, שבה וחזרה על טעמי העתירה, עוד חלקה על טענת המשיב, כי קיימת בבית סוהר "מעשיהו" מצוקת מקום לתאי סינון.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את נסיבות העתירה וטעמי התנגדות המשיב, מצאתי את עמדת המשיב סבירה ולפיכך אני דוחה את העתירה.

נוכח התפשטות מחלת הקורונה הוקפאו חופשות כלל האסירים עד ליום 14.10.21 (הוראת שעה חתומה ע"י נציבת שב"ס והשר לבט"פ מיום 14.9.21), למעט חופשות מטעמים מיוחדים. לו היה מדובר בתקופת שגרה, אכן היה מקום לשקול בחיוב את בקשת העותר להתאבל על מות אמו, במהלך ימי האבל, בבית משפחתו. אלא שמצב התחלואה בארץ, מספר החולים המאמיר והצורך להגן על שלומם ובריאותם של האסירים בתוך ומחוץ לכלא, מחייב את המשיב לנקוט במדיניות זהירה ומוקפדת, בבחינת בקשות אסירים לחופשה.

בענייננו, ובניגוד למקרים אחרים שבהם נשקלה בחיוב יציאת אסירים לחופשה לאירועים משפחתיים, טיבה של היציאה לבית המשפחה, לאירוע מרובה קהל אנשים, ללא פיקוח וללא הקפדה על תו ירוק, מעלה את רמת הסיכון של העותר להדבקה והחשש לשלומו ובריאותו של האסיר וציבור האסירים. עיינתי בפסיקה, שהציגה ב"כ העותר אך מטרת החופשה שם הייתה שונה. אין להתעלם מכך שבאחד המקרים, בענייננו של שיינברג (55189-08-21), נטען שחזר לכלא והתגלה כחולה מאומת (אף הוא היה מחוסן). יש להפיק לקחים ממקרה זה.

3

עוד לא ניתן להתעלם ממצוקת תאי הסינון שלא תאפשר, השמת העותר בתנאי בידוד, עם חזרתו. אינני מתעלמת מטענת ב"כ העותר, כי בתוך הכלא נמצאים תאים רבים שאינם מאוישים אך לא מצאתי לפקפק בנתונים שמסר המשיב (בעתירות דומות של אסירים מבתי כלא אחרים, לא נטענה טענה דומה, 21980-09-21). ראו בעניין זה החלטת בית משפט מח-ב"ש בעת"א 50105-08-21.

לפיכך, ועל יסוד הטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת המשיב שלא לאשר את בקשת העותר.

המשיב יפעל בהתאם להחלטתו לקיום שיחת זום עם בני משפחה למשך 15 דק' וישקול בחיוב הוצאת העותר בליווי, לבקר בקבר אמו, במועד הכפוף לשיקול דעתו. אוסיף ואומר, כי אני מבינה ללבו של העותר, שביקש להתאבל עם משפחתו ובשל מגבלות שאינן בשליטתו, הדבר אינו מתאפשר. הצעתי היא כי יקבל את הצעת המשיב ובתום תקופת הקפאת החופשות, תשקל בשנית בקשתו לחופשה.

ניתן היום, ט' תשרי תשפ"ב, 15 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.