1

1.     מדובר בעתירה להורות למשיב לקיים "כל החלטה חדשה שבית משפט מחליט בכל עתירה שיש לי תוך 4 יום מהיום שבית משפט נתן את ההחלטה". אין בעתירה הצבעה על החלטה שיפוטית מסוימת שהמשיב לא קיים או הודיע שלא יקיים, ואין בה כל תשתית עובדתית המתייחסת לסעד המבוקש. למעשה אין בה תשתית עובדתית כלשהי למעט עצם הסעד המבוקש.

2.     מדובר בעתירה שהיא גם מוקדמת וגם תאורטית, שכן היא מכוונת לאירועים שטרם קרו, ביחס להחלטות שטרם ניתנו, ולמצבים שאין לדעת אם יתרחשו ובאילו נסיבות. די בכך כדי להורות על מחיקתה על הסף. (בג"ץ 8145/19 ד"ר ארנה ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה (מאגר נבו, 2020); בג"ץ 7636/10 חברת נקודת מוצא בע"מ נ' ראש ממשלת ישראל (מאגר נבו, 2011); יצחק זמיר "ביקורת שיפוטית בעניינים תיאורטיים", ספר סטיב אדלר (2016), 583).

2

3.     באשר למיצוי ההליכים לא פירט העותר דבר מלבד האמירה "מיציתי את ההליך המנהלי טרם הגשת העתירה". העותר לא צירף פניה למשיב ולא את תשובת המשיב. מיצוי הליכים הוא תנאי הכרחי לביקורת השיפוטית המנהלית. אחד מטעמיו החשובים הוא, לאפשר לגוף השלטוני לבחון את הבקשה ולהשיב לה. כך אפשר שתשובתו תניח את דעתו של העותר. במקרה שלפנינו, העותר לא הראה שדרש מהמשיב לקיים החלטות שיפוטיות עתידות וממילא לא הראה שהמשיב מתנגד לכך. די בכך כדי להורות על מחיקת העתירה מכוח תקנה 4(ג)(1) לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980.

4.     אולם עיקרו של דבר הוא, שאין לעתירה תוחלת. בכל מתן החלטה שיפוטית גלומה גם ההוראה שיש לקיימו. זהו יסוד מסד של שלטון החוק, כפי שפסק בית המשפט העליון (דברי הנשיא שמגר בבג"ץ 5711/91 ח"כ פורז נ' יו"ר הכנסת (מאגר נבו, 1991)):

"משניתן פסק-דין, חובה לקיימו כלשונו וכרוחו. החובה עולה מן הדין, והיא ביטוי להכרח להסדיר חייה של חברה לפי נורמות בסיסיות המאפשרות קיומה של מסגרת מאורגנת בה שולט החוק."

ממילא אין כל צורך בהחלטה שיפוטית שתורה על קיום כל החלטה שיפוטית עתידית, ויש בעתירה יסוד קנטרני וטורדני. די בכך כדי להורות על מחיקתה מכוח סעיף 4(ג)(2) לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980.

5.     מן הטעמים לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"ב, 16 יוני 2022, בהעדר הצדדים.