1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד יוליאן לנדסמן

ב"כ המשיב 2 עו"ד יעלה הראל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה 8.5 שנות מאסר בגין עבירות סמים, התחזות, תקיפה והפרת הוראה חוקית והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 29.9.14 שדחתה את בקשתו לקיים דיון חוזר בפני מותב בראשות כב' השופט אהרון מלמד, שדן בבקשה נושא הדיון החוזר ביום 23.12.13 ודחתה אותו.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי אינו מלין על תוכן החלטת הוועדה נושא העתירה אלא רק על כך שהמותב שדן בבקשת העותר לשחרור על תנאי השתנה והדיון התקיים בפני מותב בראשות כב' השופטת נילי קוצר, שכן מהשופט מלמד נמנע מלדון בעתירה, לטענת המשיב, בשל היותו מכהן בוועדת שחרורים במחוז הצפון ולא במחוז המרכז.

ב"כ העותר טוען, מפי מזכיר הוועדה, כי נאמר שאין מניעה שהדיון החוזר יתקיים בפני מותב בראשות כב' השופט מלמד בכלא הכרמל, שם הוא מכהן כיו"ר ועדת שחרורים, ושהעותר יובא לשם.

2

ב"כ העותר טוען כי אמירת הוועדה בראשות כב' השופט מלמד ביום 23.12.13 לפיה "אם האסיר ימשיך להתייצב ולהתחזק ולשמר את השינוי החיובי בדרכיו, כפי שמתואר על ידי המטפלים בכלא, במשך 6 חודשים מהיום, הינו רשאי לפנות לוועדה ולבקש דיון מחודש בבקשתו" מחייבת את קיום הדיון החוזר בפני ועדה בראשות כב' השופט מלמד.

ב"כ המשיב 2 איננה מקבלת את הפרשנות שנותן ב"כ העותר לסיפא החלטת הוועדה, לאחר שדחתה את הבקשה לשחרור על תנאי ביום 23.12.13 וטוענת כי מדובר בדיון חוזר שלא הייתה כל מניעה לקיים אותו בפני מותב אחר של הוועדה, אשר התייחס לדברים שנקבעו על ידי הוועדה בראשות כב' השופט מלמד.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה שלא לקיים את הדיון החוזר בפני ועדה בראשות כב' השופט מלמד מעלה כי היא פרטה את כל תולדות הדיון בבקשת העותר לשחרור על תנאי ודחתה את הבקשה שלא לקיים את הדיון בפניה.

הוועדה נימקה החלטתה אמנם בכך שהעותר לא ביקש להעביר את הדיון מוועדות בראשות שופטים אחרים לוועדה בראשות כב' השופט מלמד, למרות שהיו שלושה דיונים שהתקיימו בפני שופטים אחרים כיו"ר הוועדות.

ב"כ העותר טוען בעניין זה כי הדיונים האחרים לא התייחסו לגופה של הבקשה אלא לבקשות ביניים ומשכך לא התבקשה העברת הדיון החוזר לוועדה בראשות כב' השופט מלמד.

גם אם כך הם פני הדברים, הרי העותר היה מודע לכך שקיימת אפשרות שהדיון החוזר בבקשתו לשחרור על תנאי יתקיים במותב אחר, שלא בראשות כב' השופט מלמד, ומשלא הלין על כך, אין לו אלא לבוא בטענות לעצמו.

אף לגופם של דברים, איננו רואים הצדקה לקיום הדיון החוזר בפני ועדה בראשות כב' השופט מלמד שכן גם אם ב"כ העותר לא מלין על החלטת הוועדה לדחות את הבקשה לדיון חוזר ועל נימוקיה, הרי עיון בהחלטת הוועדה שניתנה לגופו של עניין, מעלה כי היא לא התעלמה כלל ועיקר מהדיון וההחלטה שהיו בפני הוועדה בראשות כב' השופט מלמד.

3

הוועדה התייחסה למידעים שהוצגו בפני הוועדה הקודמת, לנסיבות חייו של העותר, כפי שפורטו בדו"חות הגורמים הטיפוליים שהיו בפני הוועדה הקודמת, ולתמונה שהועלתה בפני הוועדה הקודמת בכל הקשור לעבירות נושא מאסרו של העותר (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול שורות 5-27).

הוועדה גם הביאה דברים מתוך החלטת הוועדה הקודמת בסיפא עמ' 7 לפרוטוקול וגם דברים אלה מוכיחים בעליל שהוועדה שהחלטתה שלא להעביר את הדיון החוזר לוועדה בראשות כב' השופט מלמד, לא התעלמה כלל ועיקר מההחלטה הקודמת, גם אם לא הגיעה לתוצאה אליה ביקש שהעותר להגיע, דהיינו, שינוי נסיבות מאז מתן ההחלטה על ידי הוועדה בראשות כב' השופט מלמד, ועד קיום הדיון החוזר בבקשה נושא העתירה.

לאור כל האמור לעיל, לא נגרם כל עוול לעותר מקיום הדיון החוזר בוועדה בראשות כב' השופטת קוצר, ואנו דוחים את העתירה.