בפני

כבוד השופט דרור ארד-אילון

עותר

יצחק זוזיאשוילי (אסיר)

נגד

משיבים

1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

2. מדינת ישראל

העותר בעצמו

בשם המשיבים עו"ד רותם כץ-עקיבא

פסק דין

א.    העותר נושא במאסר עולם לא קצוב, ומבקש מזה זמן להתיר לו לתקן את מכשיר ה-DVD Blue-Ray (BR), שבו הוא מחזיק ברשות. לטענתו, הוא המיר את החומר הדיגיטלי הקשור למשפטו לפורמט זה לפני שנים ובעלות ניכרת, אולם המכשיר שברשותו התקלקל והמשיב אינו מתיר לו לתקן אותו (בפיקוח המשיב ועל חשבון העותר), על אף שהוא התיר זאת לאחרים (שהעותר נוקב בשמותיהם של שניים מהם). לטענת העותר, בכך נמנע ממנו כבר 18 שנים לעיין בחומר המשפטי שלו, כדי לבחון הגשת בקשה לקיום משפט חוזר. לדבריו, המרת החומר לפורמט מחשב רגיל עולה עשרות אלפי שקלים ואולי יותר, ואין ביכולתו לממן זאת, ואף אין הצדקה לכך.

ב.     המשיב מבהיר, שלפי נוהל אבטחה 51/2002, אין להכניס מכשירי BR חדשים ואין לתקן מכשירים קיימים שהתקלקלו. כך, גם אם המכשירים מעוקרים.

ג.       בעתירות שהגיש העותר נקבע, שעל המשיב למצוא פתרון חלופי לעיון בחומרי החקירה, ושאם לא ימצא פתרון מניח את הדעת, רשאי העותר לשוב ולעתור בעניין זה (עת"א 20148-08-20 (23.9.2020); עת"א (מרכז) 28516-11-20 (26.12.2020)).

ד.     בעתירה האחרונה שהגיש העותר, שנשמעה בפני, מצאתי שלא נפל פגם בהחלטת המשיב לפעול על פי נוהל אבטחה 51/2002. אשר לטענת האפליה שהעלה העותר, אישר המשיב, שבשני מקרים הוצא מכשיר BR לתיקון בשל טעות. במקרה אחד המכשיר לא היה בר תיקון ובשני הוא תוקן. לאור מיעוט המקרים וההסבר שניתן, מצאתי, שלא הוצגה תשתית עובדתית לטענת האפליה. הצעתי למשיב לאפשר עיון בחומר החקירה באמצעות מכשיר BR שיוחזק בחדר הצפיה ולא בתאו של העותר. אולם, הצעה זו לא הסתייעה, ועל כן הגיש העותר את העתירה דנן.

ה.    בגדרה של עתירה זו, שבתי והצעתי להחזיק מכשיר BR בחדר הצפיה. העותר הבהיר, שאין כל בעיה בטחונית באחזקת המכשיר בתאו. כשהמכשיר שבידו - שהוא מעוקר מתקשורת אינטרנט - היה תקין, הוא פעל בתאו, וגם כיום, כשהוא מקולקל, הוא מצוי בו. המשיב לא התייחס לאפשרות זו כלל, אלא לאפשרות לעיין בחומרים המשפטיים בחדר הצפיה על גבי מחשב רגיל. העותר טען, שהחומר מצוי על דיסקים בפורמט BR, ושאין ממש בהצעה, משום שאין בידי המשיב להעמיד מחשב לעיון בחומרי חקירה באופן קבוע והדבר עולה גם בעתירות אחרות.

ו.       עד כאן לא חל כל שינוי לעומת העתירה הקודמת, שנדחתה. אלא שבתגובתו האחרונה לאחר הדיון, אישר המשיב את טענות העותר בעניינם של שני המקרים הנוספים, שהזכיר העותר. בעניין האסיר י.ז. (לא העותר) מסר המשיב, כי "לאור העובדה, כי לאסיר היה מכשיר מסוג זה שנרכש בעבר אותו מחזיק מספר שנים והתקלקל, אושר לאסיר רכישת מכשיר במרכז מכר בלבד ולאחר עיקור". בעניין האסיר ר.ע. "אושר ... תיקון המכשיר שברשותו".

ז.      ביחס לשני מקרים אלה הסביר המשיב, "כי ככל הנראה, הדבר בוצע בתום לב ואין לעשות במקרים המצוינים לעיל השלכה לגבי הכלל. ... גם אם נפלה טעות אין בכך כדי להצביע על הכלל או להמשיך בכך."

ח.    קשה להלום הסבר זה. בעתירה הקודמת לא אישר המשיב את המקרים הנוספים, אלא רק מקרים אחרים, שבאחד מהם המכשיר לא תוקן. על כן, נקבע בה, שלא הונחה תשתית עובדתית לטענת האפליה. עתה, במהלך העתירה, אושרו העובדות שלהן טען העותר, לפיהן שני אסירים אחרים - מעבר לאלו שהוזכרו בעתירה הקודמת - שהחזיקו במכשיר BR ברשות, בתנאים דומים ובאותה תקופה, זכו לרשות שנשללה מהעותר. האחד קיבל רשות לרכוש מכשיר BR חדש, והשני לתקן מכשיר קיים. המשיב לא הציג את הנסיבות למתן הרשות כאמור. טענת המשיב מבוססת על סברה, "ככל הנראה" וכן "גם אם נפלה טעות", ללא הצבעה על העובדות המצויות בהכרח בידי המשיב, ושאילו מסרן, היה ניתן לבחון האם יש מקום להבחין בין אותם מקרים למקרה שלפנינו.

ט.    עיון בפסיקה מעלה, שבעניינו של אסיר אחר, שהיה צריך לעיין בחומרי חקירה רבים, נקבע, כי "אין חולק שזוהי זכותו ... של העותר לצפות בחומרי חקירה", ובית המשפט הורה למשיב להעמיד לעותר מחשב עם כונן BR, ואם הדבר לא יאפשר צפיה, כי אז יותר לאסיר לרכוש מכשיר BR חדש או לתקן במעבדה המאושרת על ידי המשיב את המכשיר הקיים (עת"א (מרכז) 43410-03-21 אבוטבול נ' שב"ס (2021). משהמשיב לא איפשר לאסיר לקבל להחזקתו מכשיר BR, פנה האסיר בבקשת ביזיון בית משפט, שהובילה לבקשת רשות ערעור. בפסק דינו קבע כבוד השופט נעם סולברג את הדברים הבאים (רע"ב 6929/21 אבוטבול נ' שב"ס (2021):

"... החלטות שיפוטיות יש לכבד, ככתבן וכלשונן. הספק שהובע לעיל, לגבי האפשרות לכפות ציות על רשויות המדינה, באמצעות פקודת בזיון בית משפט, אין משמעו כי המדינה וזרועותיה רשאיות לפעול כטוב בעיניהן: ירצו - יכבדו, לא ירצו - לא יכבדו. פשיטא, כי חובתן היסודית והמוגברת של רשויות המדינה היא לציית להוראות בית המשפט, ולא יעלה על הדעת אחרת; "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר" (בבלי, מועד קטן כה, ע"ב). ככל בעל דין אחר, אם ניתנת החלטה על-ידי בית המשפט, והמשיב אינו שבע רצון הימנה, עליו לפנות בבקשה לעיון חוזר, או בבקשת רשות ערעור, ולא לקבוע עובדות, ולמסור הודעה חד-צדדית בעניין; המשיב אינו יוצא דופן בהקשר זה. דברים אלה נכונים למקרה שלפנַי, ולכל מקרה עתידי אחר: החלטות שיפוטיות יש לכבד".

י.       אף שדחה את בקשת הביזיון, הורה בית המשפט העליון למשיב לכבד את העמדה שהציג בהליכים ולהורות על השארת מכשיר ה-BR בתאו של האסיר באופן רצוף, ובאופן שתהא לאסיר נגישות מלאה.

יא. יש לזכור, שנוהל האבטחה הוא הנחיה מינהלית-פנימית של שב"ס, "ולרשות שמור שיקול הדעת לסטות ממנה במקרים המתאימים. ואולם לנוכח הפגיעה בוודאות ובשוויוניות שיש בסטייה מן ההנחיות, ולנוכח ציפיית האזרח כי הרשות תפעל על-פי הנחיותיה, דרושה הצדקה עניינית וסבירה לסטייה..." (רע"ב 4767/18 נאשד נ' שב"ס (2018); וראו הפניה שם לבג"ץ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל (1993|), פסקה 10 לפסק דינה של השופטת דליה דורנר).

יב.  במקרה שלפנינו, לא נסתרו טענות העותר, שמכשיר BR דרוש לו לצורך עיון בחומרי חקירה, שהוא המיר את החומר לשם כך בעלות ניכרת, ושהחלופה לו כרוכה בעלות נוספת וגבוהה. קרי, לא מדובר על שימוש במכשיר BR לצורכי פנאי גרידא, ואף לא במקרה שבו יש חלופה זמינה ונגישה. בכך הצביע העותר על "הצדקה עניינית וסבירה לסטייה" מנוהל האבטחה, ואין בהיענות לבקשתו משום פגיעה בשוויון בין האסירים.

יג.    כך בפרט, משהתברר בסופו של דבר, שבחמישה מקרים אישר המשיב רכישה או תיקון של מכשיר BR מעוקר לצרכים דומים, בלי שהדבר פגע בבטחון או בסדר בבית הסוהר, ובלי שניתן לכך הסבר המבחין בין מקרים אלה למקרה דנן. עולה, שאף טעמי שוויון , הצדיקו בחינה עניינית של בקשת העותר, והיעתרות לה לנוכח הטעמים שהציג.

יד.  לאור אלה, תוך 30 יום מהיום, ימסור המשיב את מכשיר ה-BR שמוחזק על ידי העותר לתיקון במעבדה המאושרת על ידי המשיב, על חשבון העותר. אם יימצא שהמכשיר אינו בר תיקון, יאפשר המשיב לעותר לרכוש באמצעות מרכז המכר מכשיר BR חדש, לאחר שיעוקר.

המשיב יתיר לעותר להחזיק את מכשיר ה-BR בתאו ויאפשר לו נגישות מלאה, לכל הפחות לתקופה הדרושה לעותר לעיון בחומרי החקירה (השוו: רע"ב 6929/21 לעיל פסקה 18).

טו. משהעתירה התקבלה, תושב האגרה לפי התקנות.