1

נוכחים:

העותר

ב"כ המשיב 2 עו"ד אפרת פאר

 [פרוטוקול הושמט]

פסק דין

לפנינו עתירה נגד החלטת וועדת השחרורים אשר דחתה את הבקשה לשחרר שחרור מוקדם את העותר.

העותר מרצה את מאסרו השלישי לתקופה של 14 חודשים בגין עבירות כלפי שוטר.

הוועדה ציינה בהחלטתה המתומצתת, כי מדובר במאסר שלישי, לעותר עבר מכביד בעבירות אלימות, תלויים ועומדים נגדו תיקים נוספים, על פי דברי העותר עצמו בפני הוועדה, ניכר שהוא חסר תובנה למצבו, התקבל דו"ח שלילי של גורמי הטיפול בכלא, העותר אינו מביע נזקקות טיפולית, מאשים את הסובבים אותו - ועל כן החליטה הוועדה לדחות את הבקשה.

בעתירה שנכתבה בכתב ידו של העותר, אשר סירב להיות מיוצג הן בהליך קמא והן בהליך שלפנינו, טענות למכביר בעיקר ביחס להליך המעצר, ההליך השיפוטי והמאסר נושא העתירה וכן כנגד התנהגות השוטרים במהלך חייו בכלל. בנוסף בטיעון לפנינו הוסיף וציין כי מצב בריאותו הפיזי והנפשי קשה ביותר וכי הוא נדרש לבדיקות בשל תחושתו והבנתו כי עבר אירועים מוחיים וכי השהייה במאסר מזיקה לבריאותו.

2

ב"כ היועץ המשפטי מתנגדת לעתירה תוך שהיא מפנה לעבר הפלילי, לעובדה כי ישנם תיקים פתוחים, לדוחות שהוגשו בפני הוועדה ולכך שהעתירה עצמה אינה נוגעת לנקודות והשיקולים הרלוונטיים להליך זה.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ובעיקר את דבריו המפורטים של העותר לפנינו וכפי שבאו לידי ביטוי גם בעתירתו שנכתבה בכתב ידו, לאור הנתונים שהובאו לפנינו ולפני הוועדה - החלטנו לדחות את העתירה.

החלטת הוועדה פירטה בתמצות את השיקולים הרלוונטיים לדיון שלפניה תוך התבססות על הנתונים שהובאו לפניה : מדובר במאסר שלישי כאשר מאסרו הקודם היה בשנת 2010, אז ריצה מאסר למשך 13 חודשים וקודם לכן לפני שנים רבות בשנת 1981 ריצה מאסר למשך 20 חודשים ממנו שוחרר שחרור מוקדם; בפני הוועדה הונחה חוות דעת שלילית אודות התנהגותו של העותר במהלך המאסר הכוללת איום בפגיעה עצמית בינואר 2014, כוונת פגיעה בסגל בינואר 2014, התבטאות בגין חטיפת שופטת ופגיעה בסגל במאי 2014, תקיפת איש יחידת נחשון בזמן הובלתו לדיונים.

בנוסף הוגש דו"ח גורמי הטיפול בעניינו של העותר המציין כי הוא בעל רקע של שימוש בסמים ואלכוהול, כך גם במהלך בדיקות בעת מאסרו נמצאו הבדיקות חיוביות. בנוסף הועבר לבית סוהר אחר בשל איומים כלפי מפקד בית הסוהר מעשיהו בו שהה קודם לכן; גם המשטרה בחוות דעתה התנגדה לשחרור.

טענותיו של העותר מופנות רובן ככולן כלפי הליך המעצר והתיק העיקרי נושא המאסר, כאשר כמובן אין באלה להוות שיקול בעת הדיון בשחרור מוקדם.

הטיעון העיקרי שהינו בעל משקל ורלוונטי לעתירה שלפנינו מטעם העותר, נוגע למצבו הבריאותי והנפשי הנטען על ידו. ואולם, בהעדר כל תכנית לשחרור, נוכח חוות הדעת שהוצגו, אין בכך כשלעצמו מבלי שיש גם תיעוד לכך כדי להצדיק קבלת העתירה.

לאור המפורט לעיל, אנו דוחים את העתירה.

עם זאת, אנו מפנים את הממונה על מאסרו של העותר לבחון אם אכן מקבל את הטיפול הבריאותי והנפשי לו הוא נדרש, כאשר לא התעלמנו מכך שהוא נוטל תרופות פסיכיאטריות כפי שמצוין בדו"ח.

3

ניתן והודע היום י"ב תשרי תשע"ה, 06/10/2014 במעמד הנוכחים.