1

העותרים הם אב ובנו אשר הורשעו בעבירות מין קשות כלפי קרובת משפחתם שהיא אחייניתו של האב ובת דודתו של הבן.

בן משפחתם (בנו של האב ואחיו של האח) נפטר אתמול והלווייתו נקבעה להיום בשעה 14.00 בבית העלמין ב******.

עובר להגשת העתירה, הוגשה לפי טענת העותרים בקשה לאפשר ביקורו של אותו בן משפחה שלא נענתה.

מנגד טוענים המשיבים כי רק האב ביקש את הביקור ונאמר לו שהוא יוכל לצאת בליווי אך הוא סירב. מצד הבן לא נתקבלה בקשה.

אדגיש כבר עתה כי העותרים מסרבים להוצאתם בליווי ללוויה.

בעתירה זו הם מבקשים לאפשר להם הן להשתתף בלוויה והן לשבת שבעה בדירה ב****** ולחלופין לשבת לפחות יומיים מתוך שבעת הימים באותה דירה.

המשיבים מתנגדים נוכח חומרת העבירות שביצעו העותרים ובעיקר נוכח העובדה כי מדובר בקרובת משפחה שנפגעה ובמסגרת ההליך הפלילי הדגישה בעמדתה כי אינה רוצה כל קשר איתם והיא מקווה שיבואו על עונשם.

נטען כי קיים חשש שיתקיים מגע בין אותה קרובת משפחה לבין העותרים, ובהיותה קטינה, יגרם לה נזק נפשי ממשי.

עוד נטען כי לא ניתן היה נוכח קוצר הזמנים לקבל את עמדת ועדת אלמ"ב ומב"ן כמתחייב לגבי בקשה לחופשה רגילה, אולם נעשו בירורים שונים ישירות באמצעות ב"כ המשיבים.

2

המשיבים ביקשו להציג בפני בית המשפט באופן חסוי את אותם בירורים, אולם ב"כ העותרים התנגד.

נוכח האמור, טענה ב"כ המשיבים להסתמכות על חזקת התקינות המינהלית.

בתגובה לטענות אלו, טען ב"כ העותרים כי המשיבים היו משוחררים בתנאים ואף לא במעצר בית מלא במשך כל תקופת ניהול ההליך המשפטי, עד לסיום הליכי הערעור בבית המשפט העליון.

שקלתי את טיעוני הצדדים בכובד ראש על כל נסיבותיהם ולפי החומר שהוצג בפניי שאיננו חומר מלא, נוכח נסיבות העניין וקוצר הזמן.

סבורני כי יש צורך באיזון בין צרכי הצדדים, מחד הצורך של העותרים להשתתף בלווית קרוב משפחתם מדרגה ראשונה שנפטר עקב מחלה ומאידך הצורך להגן על האינטרס הציבורי ובפרט זה הנוגע להגנת המתלוננת ושלומה הנפשי.

לצורך איזון זה, אני מורה כי יותר לעותרים לצאת ישירות מבית המשפט כאן בשעה 11.30 בליווי שלושה ערבים שיחתמו כל אחד מהם על ערבות כספית בסך 15,000 ₪ כל אחד ויתחייבו ללוות ליווי צמוד את העותרים ללוויה בקו ישיר הלוך וחזור, ישירות לבית העלמין, ללא עצירות ביניים ויפקחו עליהם פיקוח צמוד באותו טקס לוויה.

מיד בסיום הטקס, יסיעו אותם חזרה לבית הכלא צלמון ללא עצירות ביניים.

לא מצאתי מקום להתיר לעותרים את מלוא המבוקש בעתירה, היינו להשתתף בישיבה של חלק מימי האבל בקרב משפחתם וזאת נוכח העובדה כי לא ידוע מי יהיו באי אותו בית ועל מנת לא לחשוף את הציבור למצבים בהם יתקיים חשש להישנות מעשי העבירה.

יחד עם זאת ולצורך איזון, אני מורה כי מייד לאחר חזרתם לבית הכלא, יוחזקו העותרים שניהם יחדיו משך כל שבעת ימי האבל בתא משותף ולאחר שיסתיימו שבעת ימי האבל, יותר ביקור משפחתי מורחב, משותף לשניהם.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.