1

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע העברת העותר למתקן כליאה אחר.

כפי שנפסק, לאסיר אין זכות קנויה למקום הכליאה בו ישהה במאסרו, והעברה אין משמעותה פגיעה בזכות יסוד של האסיר.

ראה רע"ב 1004-12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (19.2.2012): "בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לאסיר, ככל, זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה. עוד נקבע שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה".

מהאמור בעתירה לא עולה בהילות.

2

הסעד המבוקש הינו סעד הפיך אשר ניתן לבצעו ולקיימו גם לאחר ביצוע הוראות שירות בתי הסוהר. לפיכך אין כל מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת שב"ס.

העתירה בקשר לעצם ההחלטה על ההעברה תיקבע לדיון, ואינני מוצא מקום להורות על דיון בה בקדימות על פני עתירות אחרות.

ראה רע"ב 7848/13 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (14.1.2014):

"אמנם, מתן הודעה מוקדמת לאסיר על הכוונה להעבירו ממתקן כליאה אחד למשנהו מאפשר לו להתארגן, להודיע על כך לבני משפחתו או למצות הליכים אל מול שירות בתי הסוהר ובית המשפט ככל שהוא סבור כי מדובר בהחלטה שגויה. המשיב אף הצהיר בתשובתו לעתירה, כי כך נעשה, ככל הניתן. בצד האמור, אין לשלול מעיקרה את טענת המשיב - כפי שאומצה על-ידי בית המשפט מחוזי - ולפיה במקרים מתאימים לא ניתן לעשות כן בשל אילוצי בטחון או מודיעין דחופים. במקרה כזה, אין מניעה כי האסיר הנוגע בדבר יפנה לבית המשפט המוסמך בעתירת אסיר המכוונת להחלטת עברה, גם לאחר ביצוע ההעברה, ככל שיש עילה לכך. ההעברה אינה בבחינת צעד בלתי הפיך, ולכן ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית גם לאחר מעשה"

העתירה תדון ביום 27.5.2014 שעה 09:00, מועד שיש בו כדי להתחשב באמור בעתירה.

העתק יועבר לצדדים ולשב"ס.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.