1

העותר נידון ל30 ימי מאסר לריצוי בעבודות שרות.

במועד המיועד לתחילת ריצוי עונשו התייצב העותר , אולם לאחר מכן לא התייצב עוד.

ניסיונות הממונה על עבודות שרות לאתרו לא צלחו. העותר זומן לשימוע באמצעות דואר רשום. ביום השימוע נוצר עמו קשר טלפוני והוא הודיע שיגיע לשימוע אך לא הגיע. עקב כך נערך השימוע שלא בפניו והוחלט להפקיע את עבודות השרות ולהמירן במאסר ממש. מכאן העתירה.

העותר טוען כי החלטת המשיבים נגועה בחוסר סבירות המצדיק התערבות בית המשפט. לטענתו , לא שקל הממונה נסיבות הצריכות לעניין היינו כי העותר עבר הליך גמילה משמעותי וערך שינוי בחייו המצדיק התייחסות לפנים משורת הדין היינו, כי תינתן לו הזדמנות נוספת לרצות את עונשו בעבודות שרות.

המשיבים מצדם טוענים כי לעותר ניתנה הזדמנות לרצות עונש קל יותר אולם הוא בחר לעשות דין לעצמו כפי המתואר לעיל, לא התייצב לשימוע ולא העלה כל טענה בעניין התמכרותו והגמילה ממנה על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

שקלתי את טיעוני הצדדים בכובד ראש ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיבים.

התנהלות העותר אינה מתקבלת על הדעת והעותר וודאי אינו זכאי לגמול אותו הוא מבקש, בגינה.

2

מדיניות מנהלית ראויה צריכה להביא החשבון גם את השפעת ההחלטה על אסירים אחרים. החלטה המקלה ראש בהתנהלות העותר כפי המבוקש בעתירה תיצור רושם מוטעה כי ניתן לזלזל בגזרי הדין המוטלים ע"י בתי המשפט מבלי לצפות עקב כך לתוצאות קשות. רושם שכזה יפגע קשות בסדר הציבורי.

כאמור, לא מצאתי כי ההחלטה חורגת מן הסביר כפי שנטען ע"י העותר.

העתירה נדחית על כן.

להמציא לצדדים.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.