1

עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 21.1.2015

כב' סגן הנשיא ד"ר א' אברהם

1.         המשיב נושא מאסר ראשון בן 18 חודשים, בגין עבירות נשק, קשירת קשר לפשע, גרימת חבלה במזיד, ואיומים. משמלאו שני שלישים למאסר ביקש המשיב להשתחרר על תנאי, ובקשתו נענתה.

2.         ביום 7.1.2015 התכנסה ועדת השחרורים על מנת לדון בבקשת המשיב להשתחרר על תנאי. בהחלטתה הביאה הועדה הנכבדה בחשבון שיקוליה, לזכות שחרורו של המשיב, את חוות הדעת החיובית של גורמי הטיפול ביחס למשיב, שבין היתר משמש תומך לעצורי השגחה, משתתף בקבוצות ובשיחות טיפוליות, והגיע לתובנות על עצמו (לשון הוועדה). מן הצד השני בחנה הועדה את המידע המודיעיני שהונח לפניה, המלמד על התנהגות עבריינית של המשיב בבית הכלא, ומצאה כי משקלו אינו מכריע, כיוון ש"אין לדעת משקלו של המידע", כך הוועדה. לאחר שבחנה גם את תכנית רש"א שהוכנה עבור המשיב סברה הועדה, כי שחרורו של המשיב לא יסכן את שלום הציבור. מכל הטעמים הללו באה הועדה הנכבדה לכלל דיעה, כי יש לשחרר את המשיב, וכך ציוותה.

3.         על החלטה זו ביקשה העותרת להשיג, בעתירה שהגישה לבית משפט זה. לאחר שבחן את המידע המודיעיני סבר בית המשפט (הרכב בראשות כב' סגן הנשיא ב' ארבל), כי המידע מוצלב ו"בעל סיווג מהימנות לא מבוטל", ומלמד על "תמונה מדאיגה, הראויה לבחינה נוספת". על כן ציווה בית המשפט על החזרת העניין לפתחה של הועדה, על מנת ש"תשקול ותבדוק בשבע עיניים את משקלו של המידע האמור ובמידת הצורך אף תיעזר בקצין המודיעין".

2

4.         העניין שב, אפוא, לוועדת השחרורים, וזו שבה ובחנה את המידע המודיעיני, ובערבו של יום החליטה לשחרר את המשיב.

5.         העותרת שבה והניחה לפנינו עתירה, עתה על ההחלטה השניה של ועדת השחרורים, והיא שבה על טענותיה מן העתירה הקודמת כשהיא מטעימה, כי הועדה לא קיימה אחר הנחייתו של בית משפט זה, כיוון שלא בחנה היטב את המידע, ואילו בחנה היטב, היה עליה לדחות את בקשת המשיב להשתחרר על תנאי.

6.         לאחר עיון בעתירה על צרופותיה, כמו גם עיון בתיק הועדה, ולאחר ששמענו את טענות בעלי הדין על־פה, לא יכולנו לראות את החלטת ועדת השחרורים כחסרת סבירות באורח קיצוני, ולכן נדחה את העתירה. אלו נימוקינו:

7.         בראשית יש לראות את העובדה, כי עניין לנו באדם צעיר (יליד 1992), שבעברו לא מצאנו כל הרשעה בפלילים (להוציא, כמובן, העבירות שהביאו לכליאתו עתה). לכך נוסיף, כי מחוות הדעת של גורמי הטיפול למדנו על אדם, שהתנהגותו בבית הכלא מופתית, הוא נוטל חלק בפעילויות שונות שבבית הכלא, קבוצות טיפול וכדומה, ואף תומך בעצורי השגחה, מלאכה אותה הוא עושה "בצורה אחראית", תוך שהוא מגלה כלפי העצורים אכפתיות ראויה לציון. גורמי הטיפול מצביעים עליו כעל אדם "רציני, חיובי, אכפתי, תורם רבות מדעותיו". הוא נטל אחריות על מעשה העבירה בגינו הוא נאסר, וניחן בכוחות ויכולות קוגניטיביים לשינוי אורח חייו. הוא הפיק מעצמו התנהגויות ויכולות חדשות, כגון סבלנות לאחרים, יכולת איפוק וקבלת האחר, כך גורמי הטיפול בכלא. על רקע כל אלה הוכנה עבור המשיב תכנית רש"א.

            מן העבר השני מצאנו מידע מודיעיני מוצלב, המלמד על חשש לפעילות אסורה (פגיעה באדם אחר), ומכאן הסכנה כי אם ישוחרר הוא עשוי לשוב לסורו. מטבע הדברים לא נוכל ליתן פרטים למידע. נפנה עם זאת לידיעות מספר 1710539 ו-1710804, מהן נלמד אותו חשש הנזכר מעלה.

8.         אלו הם השיקולים הצריכים לשם קבלתה של החלטה, ואותם שקלה ועדת השחרורים, כך עולה מעיון בהחלטתה. בערבו של יום סברה הועדה, כי קבוצת השיקולים הראשונה שוקלת למעלה ממשקלם של השיקולים שבקבוצה הנגדית. מלים אחרות, ועדת השחרורים מודעת היתה לסכנה הנלמדת מן המידע המודיעיני, אלא שהתנהגותו של המשיב בבית הכלא, וחוות דעתם החיובית מאוד של גורמי הטיפול אודותיו הביאוה לכלל מסקנה, כי יש ליתן בידי המשיב הזדמנות להשתקם, משקיימת בקרבו מוטיבציה, יכולת וכלים קוגניטיביים מתאימים לצאת לדרך חדשה. משזו היא מסקנתה, ומששקלה הועדה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולא החסירה דבר, איננו יכולים לומר על החלטתה, כי הינה חסרת סבירות באורח קיצוני.

9.         מטעמים אלו מצאנו לדחות את העתירה.

3

            על מנת ליתן בידי העותרת לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון אנו מורים, כי שחרורו של המשיב מן הכלא לא ייעשה לפני יום 5.2.15. אם תמצא העותרת קודם לכן כי אין היא מבקשת להגיש ערעור, היא מתבקשת להודיע על כך לשב"ס, שאז ישוחרר העותר לאלתר, בתנאים אותם קבעה ועדת השחרורים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.