1

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד מירב גבע

ב"כ המשיב 1 עו"ד מאיה אלפי-שקד

המשיב 1 הובא באמצעות שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר שביעי למשך 54 חודשים בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו נושא ת"פ 31031-04-12 (בית משפט מחוזי מרכז)שערעור עליו נדחה בע"פ 7234/13 וביום 23.7.15 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים הטיפוליים הקבועים בתכנית רש"א שהוצגה בפני הועדה ובפנינו.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

2

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה כי שגתה הועדה כאשר שחררה את המשיב חרף היות המאסר נושא מאסרו הנוכחי מאסר שביעי, חרף המסוכנות כפי שהוכחה בהתנהגותו של המשיב נושא מאסרו ובעברו הפלילי והתעבורתי המכביד כפי שהוצג בגיליון ההרשעות הקודמות שצורף לעתירה.

לטענת ב"כ העותר, המשיב שוחרר בשתי הזדמנויות על תנאי, לרבות בשנת 2008 כאשר הציג בפני ועדת השחרורים תכנית רש"א שכללה שהייה בהוסטל.

באשר לקבוצות הטיפוליות שעבר העותר במהלך מאסרו, ב"כ העותר בטיעוניה בפנינו, הציגה את חוות דעת גורמי הטפול החיובית לגבי השתתפותו של המשיב בקבוצת שינוי דפוסים, אך הציגה בפנינו גם את חוות הדעת השלילית של גורמי הטיפול באשר להשתתפותו של המשיב בקבוצת "עוצרים בכתום" לפיה מנחות הקבוצה התרשמו שיש אצלו נטייה לרצות את מנחות הקבוצה וספק אם הפנים את תכניה בצורה משמעותית.

כמו כן הציגה בפנינו ב"כ העותר שתי עבירות משמעת שביצע העותר ואשר בגינן הקפיאה רש"א את טיפוליו בעותר וכן מידעים חסויים.

ב"כ המשיב תומכת בהחלטת הועדה נושא העתירה וטוענת כי לא מדובר בהחלטה בלתי סבירה המצדיקה התערבותה של ערכאה שיפוטית, גם אם הערכאה השיפוטית היתה מביאה לתוצאה שונה ממה שהגיעו אליה חברי הועדה שהיו בדעת רוב ובניגוד לעמדתו של בעל דעת המיעוט.

חברי דעת הרוב סברו כי העותר הביע עייפות מאורח חייו והביע רצון להשתלב ולשנות את דפוסיו העבריינים. אמנם דברים אלה אמר המשיב גם בהזדמנויות קודמות אך חברי ועדת דעת הרוב התרשמו כי הפעם היתה השפעה למאסרו האחרון על העותר שכן זו הפעם הראשונה שבה הוא עבר הליך טיפולי משמעותי בין כתלי בית הסוהר.

חברי דעת הרוב ראו בתכנית רש"א תכנית שמתאימה לאיין את מסוכנותו של המשיב והיא אמורה להימשך עד מועד שחרורו המלא ומשכך היא עדיפה על הישארותו של המשיב בכלא ושחרורו מבלי שיעבור הליך טיפולי במהלך תקופת רישיון.

בעל דעת המיעוט בועדה לא התעלם מהיות מאסרו של המשיב מאסרו השביעי בגין עבירות מסוכנות שיש להן השלכה על שלומם וחייהם של המשתמשים בדרך.

כך גם עמד בעל דעת המיעוט על שחרוריו המוקדמים של העותר בהזדמנויות קודמות, כאשר הבטיח לא לחזור לסורו אך גם לא התעלם מהתנהגותו החיובית של המשיב במאסרו הנוכחי, מהשתתפותו בפעילויות חינוך והיותו אסיר תומך.

3

לאחר שעיינו בכתב העתירה ובנספחים שצורפו אליו, לרבות אלה שהוצגו בפנינו היום, בהחלטת הועדה נושא העתירה, ושמענו טיעוני ב"כ הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי החלטת הועדה נושא העתירה איננה עולה בקנה אחד עם מתחם הסבירות שכן חברי דעת הרוב נתנו משקל יתר להליך הטיפולי של שינוי דפוסים שבו השתתף המשיב בהצלחה במהלך תקופת מאסרו ולא נתנו את המשקל הראוי לשחרוריו המוקדמים של המשיב בהזדמנויות קודמות, לרבות שחרורו על תנאי ממאסר בשנת 2008 בתנאי הוסטל שבהם לא עמד.

אף אנו, כמו חברי דעת הרוב בועדה, איננו מתעלמים מהשתתפותו החיובית של המשיב בקבוצת שינוי דפוסים אך עברו הפלילי של המשיב בעבירות תעבורה, בצד נהיגתו המסוכנת באירוע נושא מאסרו הנוכחי היו מחייבים השתתפות חיובית יותר בקבוצת "עוצרים בכתום".

משכך, יש בהתרשמות מנחות הקבוצה ועו"ס הכלא שהמשיב נטה לרצות אותן וספק אם הפנים את התכנים של הקבוצה בצורה משמעותית, כדי לגרום לכך שלא ניתן לשחרר אותו על תנאי, ולו בתנאי תכנית רש"א.

אמנם חברי דעת הרוב לא התעלמו מהיות מאסרו של המשיב מאסרו השביעי אך הם לא נתנו את המשקל הראוי לעובדה זו וייחסו משקל יתר להבטחות שהבטיח המשיב בפניהם ואשר לא עמד בהן כאשר שוחרר על תנאי ממאסרים קודמים.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את שחרורו של המשיב על תנאי נושא החלטת הועדה מיום 23.7.15.

<#3#