1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד איתי בר-עוז

ב"כ המשיבה עו"ד יעלה הראל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר 9 למשך 49 חודשים והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 4.12.14 שדחתה, בדיון חוזר, את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי תוכנית רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו.

העותר טוען בעתירה שהגיש בעצמו כי הוא בן 49, אף פעם לא קיבל עזרה במסגרת השב"ס, ונלחם הרבה פעמים כדי לשקם את עצמו. לטענתו, יש בעובדה שרש"א הסכימה לקבל אותו לתוכנית טיפולית ולהחזיר אותו לחיים ולחברה נורמטיבית משום נימוק כדי להצדיק את שחרורו המוקדם.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ומצביעה על כך שמדובר במי שמרצה עונש מאסר תשיעי. אומנם התנהגותו הנוכחית במהלך מאסרו תקינה, אך לא כך בשנים 2011-2014, לגביהן קיימים מידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו.

לטענת ב"כ המשיב, העותר לא עבר הליך טיפולי במהלך מאסרו לאחר שהודח פעמיים מטיפול גמילה בכלא חרמון, ופעם נוספת סירב להשתתף בטיפול נוסף שהוצע לו.

לטענתה, לא ניתן לוודא שהעותר ישתלב במרכז יום מטעם רש"א עם שחרורו ואין די בתוכנית רש"א כדי לאיין את מסוכנותו.

2

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא הביאה את שיקולי הבעד והנגד לשחרורו המוקדם של העותר, ובצדק גברו שיקולי הנגד על פני השיקולים בעד.

הוועדה קבעה כי מדובר בעבריין רצידיביסט שחוזר ומבצע עבירות חרף עונשי מאסר שהוטלו עליו ועד היום לא למד לקח ולא ישתלב בהליך טיפולי במהלך מאסרו, למרות שהדבר הוצע לו פעם אחת, ולאחר שהורחק פעמיים בשל התנהגות שלילית מכלא חרמון.

לאור כל האמור לעיל, אין בתוכנית רש"א כדי להפיג את מסוכנותו של העותר, אשר לחובתו מידעים בדבר התנהגות שלילית גם בזמן האחרון יחסית.

אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום ז' שבט תשע"ה, 27/01/2015 במעמד הנוכחים.