1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד מירי כהן

ב"כ המשיב 2 עו"ד כנרת צימרמן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער מרצה עונש מאסר במשך 7 חודשים בגין סחיטה ואיומים ופגיעה בפרטיות נושא תיק פלילי 36679-02-11 (בית משפט השלום בראשל"צ) שעונש המאסר שהוטל על ידו הוקל על ידי בית משפט זה כערכאת ערעור.

ביום 20.1.15 דחתה המשיבה 1 (להלן: "הועדה") את בקשת העותר לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של גב' היכל בשל חומרת התנהגותו של העותר נושא מאסרו כפי שתיארה הועדה באריכות בהחלטתה ובשל התנגדות קורבן העבירה כפי שהוצגה בפני הועדה ובפנינו במכתב שכתבה לועדה.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר את חומרת מעשיו, שכן עליהם הוא נידון לתקופת המאסר אותה הוא מרצה וכן היא טוענת כי לא ניתן לזקוף לחובתו את העדר הטיפול במהלך מאסרו שכן הוא היה מוכן לקבל הליך טיפול כזה והדבר לא ניתן לו מסיבות שלא קשורות בו ויינתן לו על ידי העו"ס, גב' היכל, לאחר שחרורו המוקדם בעוד חודש.

2

באשר להתנגדות המתלוננת לשחרורו המוקדם של העותר, טוענת ב"כ העותר כי המתלוננת לא מביעה חשש מפניו של העותר והוא אינו מסוכן כלפיה ומשכך, עם כל ההבנה למצבה ולאחר שהעותר פיצה אותה, אין בהתנגדותה כדי להצדיק את דחיית בקשת העותר לשחרור מוקדם.

עיון בהחלטת הועדה נושא העתירה מעלה כי לקחה בחשבון לצורך החלטתה את התנהגותו של העותר כפי שהיא מתוארת באריכות בעמ' 3 להחלטת הועדה.

אף אנו איננו מקלים ראש בהתנהגותו של העותר, אשר עונש המאסר שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא הוצב בשל חלוף הזמן מאז המעשים נושא מאסרו, אך אין בכך לכשעצמו כדי להצדיק את החלטת הועדה נושא העתירה נוכח נתוניו החיוביים של העותר.

עם זאת, יש בהתנגדותה של המתלוננת לשחרורו המוקדם של העותר מהנימוקים המופיעים במכתב שכתבה לועדה ואשר הוצג גם בפנינו כדי להצדיק את החלטת הועדה שכן על פי סעיף 19(א) לחוק זכויות נפגעי העבירה יש מקום להתחשב בעמדת המתלוננת, גם אם לא בהכרח לקבלה.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הועדה נושא העתירה היא החלטה מוצדקת, במיוחד כאשר העותר פגע בפרטיותה של המתלוננת באופן חמור, והיא אינה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.