1

השופט א' רובינשטיין:

א.       בהחלטתנו מיום 31.3.2014 ניתנה רשות הערעור וניתנה אפשרות להשלמה ולתגובה.

ב.       המשיבה הודיעה (1.6.14) כי היא מסכימה שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 30.5.12 יושב על כנו, כך שהועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים תהא מוסמכת לביצוע הצוים, ככל שהמערערים לא יבצעוה, והם ישאו בהוצאות הביצוע; ביצוע הצוים יידחה עד 1.9.14 כדי לאפשר למערערים להיערך, והם יוכלו גם לבקש ארכה שתיבחן בהתאם לדין.

ג.        המדינה עומדת על עמדתה העקרונית כי החוק מאפשר להסמיך אותה לביצוע צוים בנעלי הועדה המקומית.

2

ד.       המערערים מתנגדים וסבורים כי עמדת המדינה שגויה, שאילולא כן לא היה מקום לתקן את חוק התכנון והבניה (נוסח משולב), תשכ"ה-1965 כפי שפועלת המדינה. הוזכרו דברי חברי השופט מלצר ברע"פ 2889/08 מדינת ישראל נ' ג'האד (2012) בהקשר דנא, שלפיהם לכאורה ככלל לא ניתן להשית את הביצוע על הועדה המחוזית.

ה.       סבורים אנו, בנסיבות הודעתה של המדינה, כי הערעור דנא התייתר, שכן לא הועדה המחוזית אלא המקומית תבצע את הצוים.

ו.        שקלנו אם יש צורך להוסיף ולהכריע בערעור חרף האמור, ובאנו לכלל מסקנה כי נוכח הודעתה של המדינה שהיא שוקדת על תיקון החוק, להבהרה – לשיטתה – של הסמכת הועדה המחוזית, אין צורך בכך. עם זאת, ונוכח חשיבותו המעשית של הנושא, ראוי בהמשך להחלטתנו מ-31.3.14 כי הליך החקיקה יבוא על סיומו ויפה שעה אחת קודם.

ז.        בנתון לכך נמחק הערעור.

           ניתן היום, י' בסיון התשע"ד (8.6.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  13046740_T08.doc  הג