רע”פ 5207/14 – מנשה חלימה נגד מדינת ישראל
1
לפני: |
|
נ ג ד |
המשיבה |
מדינת ישראל |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.7.2014 בעפ"ג 17576-01-14 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ג' קרא – סג"נ ומ' סוקולוב ובקשה לעיכוב ביצוע |
בשם המבקש: |
עו"ד מיקי חובה |
1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ד' ברלינר, סגן הנשיאה ג' קרא, והשופטת מ' סוקולוב) בעפ"ג 17576-01-14 מיום 2.7.2014, אשר במסגרתו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ל' מרגולין-יחידי) בת"פ 20429-06-10 מיום 6.8.2013.
2
2.
המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בהתאם לכתב אישום מתוקן
בעבירת מרמה לפי סעיף
3. אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. הדיון אשר מציע המבקש לקיים בעניין היקף סמכותו של הממונה על עבודות שירות אינו נדרש בנסיבות המקרה הנוכחי, כפי שיפורט להלן, ומשכך אינו מצדיק מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
4. בית משפט השלום מצא להעמיד את עונשו של המערער על 9 חודשי מאסר בפועל, וציין כי "בנסיבות אלה אני סבורה כי יש צורך בהרתעתו האישית במסגרת הענישה" (בעמ' 57, ש' 30). בית המשפט המחוזי ציין כי למבקש ניתנה בעבר הזדמנות לריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות אך הוא "ניצל את היד שהושתה לו באופן מכוער ביותר" ובהמשך "צדק בית המשפט קמא כאשר קבע שהמתחם המשתקף מהסדר הטיעון אינו מייצג נכונה לא את חומרת העבירה ולא את נסיבותיה. צדק בית המשפט קמא בשקלול שעשה בתוך המתחם שנקבע על-ידו לעניין גזר הדין כאשר הטיל על המערער בסופו של יום 9 חודשי מאסר בפועל" (בעמ' 7, ש' 14-11). בנסיבות אלה, סבורני כי השאלה שמעורר המבקש אינה רלבנטית לעניין הנדון שכן ממילא חומרת מעשיו אינה מצדיקה עונש מקל בדמות עבודות שירות.
5. סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ב' באב התשע"ד (29.7.2014).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14052070_H01.doc שצ
