1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאלוח' זנדברג) מיום 22.7.2020 בעפ"ג 31612-06-20, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה-שפירא) בת"פ 978-08-18.

רקע והליכים קודמים

2

1.             על פי עובדות כתב האישום, על רקע סכסוך משפחות, ביום 24.7.2018 התפתח ויכוח בין המבקש לבין מ' וע' בסמוך לדרגנוע בקניון. המבקש החל לרדת בדרגנוע וע' אחז בחולצתו ומשך אותו. בתגובה, המבקש שלף סכין מכיס מכנסיו והחלה תגרה בין השלושה. במסגרתה, המבקש דקר את ע' דקירה שטחית מתחת לבית השחי השמאלי ואת מ' בירך ימין כך שנגרמו לו שני חתכים שטחיים. המבקשהורשע, לאחרניהולהליךהוכחות, בשתיעבירותפציעהלפיסעיף 334 לחוקהעונשין, התשל"ז-1977.

2.             בגזר דינו, בית המשפט עמד על הפגיעה בערכים המוגנים של שלמות הגוף ותחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי. בית המשפט התחשב בנסיבות ביצוע העבירות – מחד, מעשי המבקש לא היו מתוכננים; ע' הוא שהחל לנקוט באלימות; והמבקש נחבל אף הוא במהלך האירוע; מאידך, המבקש נשא על גופו סכין במקום ציבורי, ולא היסס להשתמש בו אף שלא הייתה סכנה ממשית לחייו; והמבקש פצע את המתלוננים במקומות רגישים וסיכן את עוברי האורח בקניון. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-20 חודשי מאסר בפועל, וכי חומרת המעשים ותוצאותיהם לא מאפשרת לקבוע מתחם עונש הולם שאינו מתחיל במאסר בפועל. בקביעת העונש בתוך המתחם, בית המשפט התחשב לקולה בכך שהמבקש צעיר נעדר עבר פלילי, השואף לקיים אורח חיים נורמטיבי, אשר שהה במעצר ובתנאים מגבילים, שלהליך הפלילי הייתה השפעה מרתיעה עליו ובסולחה שנערכה בין הצדדים. מנגד, בית המשפט שקל את קשייו של המבקש להפנים את הפסול במעשיו ואת התמקדותו במחיר האישי שנאלץ לשלם, דבר המעלה חשש כי בעימותים עתידיים ישוב לנהוג באלימות. עוד התחשב בית המשפט בכך שלא הוגש כתב אישום נגד ע', וקבע כי יש בכך להצדיק קביעת עונשו של המבקש בתחתית המתחם. לבסוף, בית המשפט הטיל על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למ' בסך 2,000 ש"ח.

3.             בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על גזר הדין, תוך שעמד על הצורך בהטלת עונש מכביד כדי להרתיע אותו ואחרים מלנקוט בהתנהגות אלימה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם והעונש שנקבעו בעניינו של המבקש אינם חורגים ממנעד הענישה,וכי אין טעות בדחיית בקשתו לקבלת תסקיר שירות מבחן והדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

           המבקש ממאן להשלים עם תוצאות פסק הדין ומכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.             המבקש סבור כי על בית המשפט להתערב בפסק הדין משיקולי צדק. לשיטתו, הפסיקה שהגיש משקפת את מדיניות הענישה בצורה טובה יותר מהפסיקה עליה הסתמך בית משפט השלום. עוד סבור המבקש כי מן הראוי היה להפנותו לקבלת תסקיר שירות מבחן, ובית המשפט המחוזי התעלם מרצונו לעבור הליך טיפולי.

3

דיון והכרעה

5.             הלכההיאכירשותערעורב"גלגולשלישי" תינתןבמקריםבהםמתעוררתשאלהעקרונית בעלתחשיבותמשפטית או ציבוריתהחורגתמעניינםהפרטישלהצדדים, אובמקריםחריגים, משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 3695/20 חן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (22.6.2020)). לא מצאתי כי הבקשה עומדת באמות המידה האמורות.

           לא זו אף זו, הבקשה עוסקת כולה בחומרת העונש שנגזר על המבקש, עילה שככלל אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה או המקובלת בעבירות דומות (רע"פ 4175/19 מועלםנ' מדינתישראל, פסקה 10 (22.7.2019)). בענייננו, העונש שהושת על המבקש לא חורג ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה במקרים דומים, וממילא אינו חורג במידה ניכרת באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי"(רע"פ 4454/18 בוחבוטנ' מדינתישראל(12.6.2018); רע"פ 8722/15 תבנאסנ' מדינתישראל (21.12.2015) (להלן: עניין תבנאס); רע"פ 8699/15 אבוהאנינ' מדינתישראל (17.12.2015)). גזר דינו של בית משפט השלום מפורט ומנומק ומאזן כראוי בין מכלול השיקולים והנסיבות. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל מקום להתערבות.

           אף בטענת המבקש בדבר תסקיר שירות מבחן אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כידוע, אין לנאשם זכות קנויה כי ייערך תסקיר בעניינו (עניין תבנאס, פסקה 10). ובענייננו, בדין בית משפט השלום הפעיל את שיקול דעתו וקבע כי אין להפנות את המבקש לשירות המבחן, משאינו מקבל אחריות למעשיו.

6.             סוףדבר, הבקשהנדחית.

           ניתנה היום, ‏ט"ז באב התש"ף (‏6.8.2020).

_________________________

20052160_Q02.docx  אא + סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l