רע”פ 5608/17 – מצדר בע”מ נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
|
|
|
רע"פ 5608/17 |
|
|
|
|
לפני: |
המבקשת: |
מצדר בע"מ |
|
נ ג ד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק עח 8476-07-17 שניתנה ביום 9.7.2017 על ידי כבוד השופט א' משניות |
בשם המבקשת: |
עו"ד אורי נבו |
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' משניות) בתיק ע"ח 8476-07-17 מיום 9.7.2017, בגדרו נדחה ערר שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת ל' שמיר הירש) בתיק בא"ש 13792-06-17 מיום 2.7.2017.
רקע והליכים קודמים
2. ביום 27.6.2017 ניתנה לנהג העובד אצל המבקשת, חברה
לפינוי אשפה, הודעה על איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים לאחר שנתפס כשהוא נוהג
במשאית עם משקל חורג, שעלה ב-24% על המשקל המותר. בנוסף, קיבל
הנהג
הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה על תקנה
2
כאמור, בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה בקובעו
כי סעיף
3. המבקשת הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי
וטענה, בין היתר, כי מינתה קצין בטיחות על מנת למנוע מקרים מסוג זה ולכן עומדת לה
ההגנה שב
הבקשה למתן רשות ערעור
4. בבקשה שלפני, עותרת המבקשת ליתן רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ולבטל את הודעת איסור השימוש ברכב, ולחילופין – לקצר את
תקופת איסור השימוש. בבקשתה טענה המבקשת כי החלטת בית המשפט קמא מרוקנת מתוכן את
הוראת סעיף
3
המבקשת הדגישה כי כלי הרכב נבדק בבדיקה שגרתית ולא היה מעורב בביצוע עבירה נוספת וגם הנהג הוא נהג זהיר ורשיון הנהיגה שלו אף לא נפסל בפסילה מנהלית בשל האירוע. בנוסף, טענה כי השבתת המשאית מסבה לה נזק רב וחמור, עד כדי חשיפתה לאפשרות חילוט ערבויות בנקאיות שנתנה לרשויות מקומיות עימן התקשרה, כך שאיסור השימוש פוגע בזכויותיה הקנייניות ובחופש העיסוק שלה למעלה מן המידה וללא טעם סביר.
דיון והכרעה
5. כידוע, הלכה היא כי רשות לערעור נוסף תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה – משפטית או ציבורית – בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) וכן בהתקיים אי-צדק מהותי או חשש לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.13)). לאחר עיון בבקשה ובהליכים שקדמו לה, הגעתי למסקנה כי עניינה של המבקשת אינו עומד באמת מידה זו ואין מקום ליתן רשות ערעור. אנמק בקצרה.
6. טענתה של המבקשת בדבר הפרת חובת השימוע נדונה
ונדחתה לגופה בבית המשפט קמא. כפי שנפסק, המחוקק קבע הסדר ייחודי למקרים של משקל
חורג ברכב, המסמיך שוטר – ולאו דווקא קצין משטרה, בניגוד לטענת המבקשת – להורות על
איסור מיידי של השימוש ברכב (סעיף
עיון בהצעת החוק מלמד כי הצורך בהסדר ייחודי נבע
מרצון להילחם בתופעה של ריבוי תאונות הדרכים בהן מעורבים כלי רכב מסחריים הנושאים
מטען עודף, בשל הסכנה הרבה הגלומה בהן (ראו: הצעת חוק לתיקון
4
7. כך גם נדחתה לגופה טענת המבקשת להעדר יכולת של חברה
במעמדה להנות מההגנה הקבועה בסעיף
יוער בהקשר זה, כי טענת המבקשת לפיה מדובר בהוראה
שרירותית האוסרת על שימוש ברכב, שכן הוראה זו פוגעת בחברה בלבד, שעה שנהג הרכב,
שהוא זה שביצע את העבירה, גם אם בתום לב, לא נפגע ורשיונו לא נפסל – אין בה ממש,
משום שנטילת רשיון הנהיגה של הנהג על אתר על ידי שוטר אפשרית רק אם המשקל הכולל של
הרכב והמטען עולים ב-25% על המשקל הכולל המותר (סעיף
8. לבסוף, יש לדחות גם את הטענה כי ההודעה בדבר איסור
השימוש בטלה מעיקרא משום שהטופס על גביו ניתנה מבוסס על צווים החלים ביהודה
ושומרון. סעיף
9. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז התשע"ז (17.7.2017).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17056080_Q01.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
