1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטיםי' רז-לוי, י' עדן וג' שלו) מיום 30.12.2020 בע"פ10510-02-20, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופטתט' לחיאני שהם) בת"פ23098-02-16, מיום 5.1.2020.

רקע

2

1.             נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים לו עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזאת על רקע פרידה והליכי גירושין מהמתלוננת. על פי עובדות כתב האישום הראשון, ביום 6.12.2015, המבקש הגיע לבית המתלוננת ודפק בחוזקה על הדלת, ומשהמתלוננת סירבה לפתוח את דלת ביתה, המבקש אמר כי "אם לא תפתחי אני אראה לך מה זה, אני אתנקם בך, את תראי מה שיהיה לך". במועד נוסף בחודש מרץ 2015, שאינו ידוע במדויק, המבקש אמר למתלוננת כי יפגע בה, יתנקם בה, ירביץ לה ויהיה לה רע מאוד. על פי עובדות כתב האישום השני, ביום 23.3.2016 בערב, עת שהו במשרדו של עורך דינה של המתלוננת, המבקש אמר לעורך הדין, בנוכחות המתלוננת, כי "אם לא היית פה עכשיו, הייתי מכניס לה אגרוף". בהמשך, המבקש אמר למתלוננת כי "אני אקבור אותך בבית הזה".

           לאחר ניהול הליך הוכחות, המבקש הורשע בשתי עבירות איומים וזוכה מעבירה שלישית. בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על כך שמתסקירי שירות המבחן עולה כי המבקש מבוגר, נעדר עבר פלילי וסובל מפוסט טראומה, ומנגד כי קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך התנהגות אלימה, כי אין המלצה טיפולית וכי המבקש לא השלים כל הליך טיפולי. בית משפט השלום קבע כי הערך המוגן שנפגע ברמה בינונית ממעשי המבקש הוא שלוות נפשו של האדם, וכי מדיניות הענישה נעה בין מאסר מותנה לבין שנת מאסר בפועל. לפיכך, נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין מאסר מותנה לבין שנת מאסר בפועל. בית משפט השלום קבע כי אין לחרוג מהמתחם ולהורות על ביטול ההרשעה, וזאת בשל הפניית האיומים כלפי בת זוג בשני אירועים שונים, היעדר המלצה טיפולית, רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש ואי הצגת ראיות התומכות בטיעון המבקש כי פוטר מעבודתו בשל כתבי האישום. בית המשפט שקל לקולא את חלוף הזמן, העדרו של עבר פלילי, גילו של המבקש ונסיבותיו האישיות והרפואיות, והטיל על המבקש מאסר מותנה, התחייבות בסך 1,500 ש"ח וקנס בסך 1,500 ש"ח.

2.             ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על גזר הדין, בו עתר לביטול ההרשעה, נדחה. מתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, עלה כי המבקש מבטא עמדה קורבנית ומתקשה לקחת אחריות, כי המבקש מסרב להשתלב בהליך טיפולי וכי עדיין קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות אלימה. לפיכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית ולא המליץ על ביטול ההרשעה, אולם צוין כי ככל שהמבקש יבטא מוכנות לשתף פעולה ולהשתלב בהליך טיפולי, שירות המבחן יבחן זאת. בית המשפט קמא קבע כי המבקש לא עומד בחריגים לכלל לפיו אדם אשר ביצע עבירה, יורשע; כי המבקש ביצע עבירות חמורות של איומים, עליהן הוא מסרב לקחת אחריות, אשר מהווה שיקול מרכזי בבחינת ביטול הרשעה; רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש היא גבוהה; וכי המבקש לא הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, למרות ניסיונות רבים. עוד ציין בית המשפט קמא כי משמעות ביטול ההרשעה היא שהמבקש יוכל לעבוד בעבודה בה יקבל נשק לידיו.

3

           מכאן הבקשה שלפניי, אשר לצדה הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע ולמינוי סניגור ציבורי. ביום 17.2.2021 דחיתי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע תשלום הקנס.

נימוקי הבקשה

3.             המבקש מבקש כי תבוטל הרשעתו והוא מפרט את נסיבותיו האישיות הקשות, ובהן גילו, רקעו הטיפולי והתפרקות משפחתו. עוד טוען המבקש כי אין לו יכולת למצוא עבודה, מלבד עבודת אבטחה, אשר הרישום הפלילי מונע ממנו לעבוד בה. המבקש הוסיף כי מזה 5 שנים אינו עובד ובכך יש עונש מספיק.

דיון והכרעה

4.             לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           הלכההיאכירשותערעורב"גלגולשלישי" תינתןבמקריםבהםמתעוררתשאלהעקרונית בעלתחשיבותמשפטית או ציבוריתהחורגתמעניינםהפרטישלהצדדים, אובמקריםחריגים, משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 2678/20 רחמים נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.4.2020)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה האמורות, והמבקש אף לא טען לכך בבקשתו. די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

4

           למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כלל הוא כי משהוכח ביצוע עבירה,הנאשםיורשע. סטייה מכלל זה תעשה רק במקרים יוצאי דופן, בהם סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישהנוספים, ולאחר שהנאשם ביסס בראיות פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342-341 (1997); רע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל, פסקה 9והאסמכתאות שם (4.7.2019)). בענייננו, הערכאות קמא עמדו על כך שהמבקש לא הציג אסמכתאות התומכות בפגיעה בו, מסרב לקחת חלק בהליך טיפולי, כאשר רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה, והורשע בעבירות חמורות של איומים כלפי בת זוגו. עוד עמדו הערכאות קמא על העדרה של המלצה מטעם שירות המבחן לביטול ההרשעה. לפיכך, בית משפט השלום קבע כי אין מקום להורות על ביטול ההרשעה בעניינו של המבקש ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בעניין זה. קביעות אלה מקובלות עליי, ובפרט בהעדר המלצה מטעם שירות המבחן לביטול ההרשעה.

5.             בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, הבקשה נדחית, ולפיכך, נדחית גם הבקשה למינוי סניגור ציבורי.

           ניתנה היום, ‏י"ג באדר התשפ"א (‏25.2.2021).

_________________________

21006370_Q02.docx  אא + סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l