1

1.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר צ' גורפינקל) בע"פ 52401-11-14 מיום 14.12.2014, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (השופט א' ברקאי) בת"פ 67269340 + 738005427 מיום 3.7.2014, בגדרו הוטל עליו קנס בסך של 1,200 ש"ח בגין 2 דו"חות חניה על מדרכה.

2.             בבקשה שלפניי, עותר המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת משום שלטענתו נלקחה ממנו את זכות החפות כיוון שביתה משפט לעניינים מקומיים שפט אותו בהיעדרו, וזאת לאחר שבקשתו לדחיית הדיון עקב מצב רפואי נטען נדחתה.

2

3.             אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). במקרה שלפניי, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו או מעלה שיקולי צדק שכאלה, ועל כן המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". המבקש לא התייצב לדיון בענייננו בבתי המשפט לעניינים מקומיים עקב מצב רפואי נטען. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה לדחיית הדיון משום שמדובר בדו"ח שהוגש שנה קודם לכן, ומשום שלא מצא במסמכים הרפואיים עילה לדחיית הדיון, ולכן דן את המערער שלא בפניו. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, ונימק את החלטתו כדבעי. על כל האמור, אינני רואה לנכון לקבל את הבקשה.

4.             סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתן היום, י"ג בשבט התשע"ה (2.2.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15006660_H01.doc  שצ