1

בשם המבקשים:                 עו"ד זיאד קאוער

בשם המשיבים:                  עו"ד חיים נרגסי

1.             לפני שתי בקשת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), ב-ע"פ 17350-11-11, מתאריך 19.12.2013, בגדרו התקבלו, בין היתר, ערעוריה של המשיבה על גזרי הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הנכבד בת"פ 10784/09 (שניתן בתאריך 27.10.2011, על ידי כב' השופטת ת' נמרודי) וב-ת"פ 9675/08 (שניתן בתאריך 21.9.2011, על ידי כב' השופטת ש' לארי בבלי), אשר הדיון בהם אוחד (יחד עם תיקים נוספים) בבית המשפט המחוזי הנכבד.

2

2.             בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי אם המבקשת ב-רע"פ 909/14 והמבקש ב-רע"פ 910/14 (אשר ייקראו שניהם להלן מטעמי נוחות: המבקשים) לא יבצעו את צו ההריסה שהוצא כנגד מבנים שנבנו ללא היתר, המצויים ב"גן המלך" בירושלים, ושבהם עושים המבקשים שימוש – תוכל המשיבה 2 (להלן גם: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים) לבצע את הצו במקומם ועל חשבונם, לאחר מתן התראה על כוונתה לעשות כן לפחות 30 יום טרם ביצוע הצו.

3.             לאחר עיון בבקשות, בתגובותיה של המשיבה 2 להן (שהוגשו על פי החלטות מתאריך 5.2.2014) ובחומר שצורף אליהן – הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להידחות, באשר הן אינן עומדות באמות המידה הנדרשות לשם מתן רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" בפני בית משפט זה, כפי שהותוו בהלכה הפסוקה (ראו: ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

4.             מעבר לכך – עניינן של הבקשות, כך לדברי המבקשים (באמצעות בא-כוחם), הינו בפרשנות האמור בסיפא לסעיף 205(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה, או החוק), הקובע לאמור:

(1)     לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הועדה המקומית, אם ביקשו על כך הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע";

[ההדגשה שלי – ח"מ].

5.             לטענתם של המבקשים, הסמכתה של הועדה המקומית לבצע צו הריסה כאמור בסעיף 205(1) לחוק, איננה בגדר "רכיב טכני" בפסק-הדין, שבית המשפט רשאי להורות עליו באופן "אוטומטי". לגישתם, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת באם להסמיך את הועדה המקומית לבצע את צו ההריסה – ומכאן שעל בית המשפט להורות כן רק במקום שקיימת הצדקה לכך, כאשר הנטל להוכחת הצדקה כאמור מוטל על הועדה המקומית.

3

6.             אין רבותא בטענותיהם של המבקשים בנסיבות העניין שבפני. בית המשפט המחוזי הנכבד הכיר בכך שהכוח המוקנה לו על פי הוראת סעיף 205(1) לחוק, להסמיך את הוועדה המקומית לבצע את צווי ההריסה שהוצאו כנגד המבנים, הינה סמכות שהפעלתה נתונה לשיקול-דעתו (בהקשר זה עמד בית המשפט המחוזי הנכבד גם על כך שבהצעת התיקון לחוק התכנון והבניה שונים הם פני הדברים, אך זו טרם הפכה לחקיקה וממילא איננה אלא בגדר הצעה בלבד). יחד עם זאת, לנוכח תכליתם של דיני התכנון והבניה – שהינה תכנונית במהותה, ועיקרה בהסרת המפגע התכנוני, ולא דווקא עונשית – קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי השאלה מי יוסמך לבצע צו הריסה, במקום שנמצא כי קיימת הצדקה להורות על הריסת המבנה, כבענייננו (ראו בהקשר זה את הנמקת בית המשפט קמא הנכבד בפיסקאות 21-20 לפסק דינו) – הינה בעיקרה שאלה מסדר שני. בתוך-כך, הסמיך בית המשפט המחוזי הנכבד את הועדה המקומית לבצע את צווי ההריסה שהוצאו כנגד המבנים, היה והמבקשים לא יבצעו את הצווים בעצמם, וזאת לאחר מתן התראה בדבר כוונתה לעשות כן לפחות 30 יום טרם ביצוע הצו.

7.             הקביעה הנ"ל עולה בקנה אחד עם העמדה שהובעה בעבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"פ 10308/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב נ' ספטון (19.1.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם בפיסקה 9 לפסק-דינה של חברתי, השופטת ע' ארבל, וכן האמור בחוות דעתו של חברי, השופט ס' ג'ובראן באותו עניין; ראו גם: רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 587-585)) – ולא מצאתי מקום להתערבות בה (למען שלמות התמונה עיינו גם: רע"פ 6996/06 אלתר נ' מדינת ישראל (9.11.2006); רע"פ 518/07 אימן אבו חיט נ' מדינת ישראל ועדה מחוזית לתכנון ובניה (14.6.2007)).

8.             אשר על כן – הבקשות למתן רשות ערעור נדחות.

           ניתנה היום, ‏ח' באדר ב התשע"ד (‏10.3.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14009090_K02.doc  נח