רע"פ 16794-11-24

1.  לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט (סג"נ) י' עדן, השופט א' אינפלד ו-י' עמית) בעפ"ג 48704-07-23 מיום 26.09.2024. בגדרו, נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום באילת (כבוד השופט ש' ברגר) בת"פ 66066-07-20 מיום 06.09.2022 (לאחר חזרת המבקש מערעורו על הרשעתו), ועל גזר דינו מיום 06.06.2023 משלא נמצא עילה להתערבות ערכאת הערעור (להלן: תיק אילת); ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' בולוס) בעפ"ת 58005-08-23 מיום 07.10.2024. במסגרתו, נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופטת א' טפטה גרדי), שניתן ביום 20.07.2023 בפל"א 12837-02-20 (להלן: תיק עכו).

לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם בקשה דחופה לעיכוב ביצוע מועד התייצבות המבקש לריצוי עונשו - מועד הקבוע ליום א' הקרוב 10.11.2024; לשם שלמות התמונה יצוין, כי מועד זה נקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שניתן, כאמור, ביום 26.09.2024, במסגרתו הומלץ לפנות למיון מוקדם.

2.  במסגרת תיק אילת הורשע המבקש, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה עונשית, אליו הגיעו הצדדים לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה שיפוטית; נהיגה בכיוון הפוך בכביש חד סיטרי; נהיגה תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים; נהיגה בקלות ראש; אי-ציות לשוטר במדים; ושימוש ברכב ללא רשות. בקבלת תסקיר שירות מבחן שהוכן בעניינו, צוין כי המבקש הכחיש את המיוחס לו וכי הוא לא לוקח אחריות על מעשיו; בהתאם, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. בדיון שהתקיים לאחר מכן, הדגיש בא-כוחו דאז כי מרשו מודה ולוקח אחריות על מעשיו. במסגרת גזר הדין נקבע מתחם עונש הולם הנע בין עשרה לבין עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, ומתחם פסילה של הנע בין שניים עשר ושלושים ושישה חודשים.

לאחר שנקבע מתחם העונש הראוי, שקל בית המשפט מספר שיקולם לקולא, לרבות הודאתו של המבקש; חלוף הזמן; ונסיבות חייו. לצד זאת, עמד בית המשפט על השיקולים לחומרה, לרבות טיב העבירות אותן ביצע המבקש; שיקולי ההרתעה; והצורך להיאבק בעבירות אלו בענישה משמעותית ומרתיעה, בפרט נוכח עברו התעבורתי של המבקש, אשר כולל גם הרשעה בשני תיקים נוספים בביצוע עבירות דומות. בנתון לאמור, נקבע כי יש למקם את עונשו של המבקש בחלקו האמצעי של המתחם והוטל עליו עונש מאסר בפועל בן ארבעה עשר חודשים, פסילה בפועל למשך עשרים וארבעה חודשים, מאסרים מותנים וקנס בסך של 2,500 ש"ח.

תחילה הוגש הערעור על גזר הדין בלבד, אולם עם החלפת הייצוג הוגשה הודעת ערעור מתוקנת במסגרתה ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו; ברם, בהמשך הדרך המבקש חזר בו מבקשתו זו. בסופו של דבר, לאחר שמיעת הצדדים ובחינת מכלול הנסיבות, בא בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, משלא נמצא טעם מבורר להתערב בענישה שנקבעה על-ידי בית משפט השלום. זאת, בהינתן שורת העבירות בהן המבקש הורשע, שסיכנו חיי אדם, וכן עברו המכביד; ומבלי שנעלמו מעיני ערכאת הערעור נסיבותיו האישית.

3.  במסגרת תיק עכו, הורשע המבקש בבית משפט השלום, על יסוד הודאתו, בעבירה של נהיגה בפסילה ונהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע למעלה משנתיים. בגזר דינו המפורט עמד בית משפט השלום לתעבורה, בפירוט, על מדיניות הענישה, על הערכים המוגנים שנפגעו בשל ביצוע העבירות וגם על נסיבות ביצוען. בסופו של דבר, נמצא כי המתחם באשר לעבירה של נהיגה בפסילה מתחיל משבעה חודשי מאסר ומסתיים בעשרים חודשי מאסר בפועל, בנוסף לפסילה לתקופה משמעותית. לאחר שניתנה הדעת לעברו התעבורתי המשמעותי של המבקש, עת מדובר בנהיגה בפסילה בפעם הרביעית, עמדתו השלילית של שירות המבחן ויתר הנסיבות, הוטל על המבקש מאסר בפועל למשך תשעה חודשים, ופסילה בת שמונה עשר חודשים, לצד ענישה נלווית נוספת. במסגרת הדיון בערעור לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, שנדחה עד הכרעה בערעור בתיק אילת, ציין בא-כוח המבקש כי אין הוא עומד על הערעור, אך עם זאת עתר כי בית המשפט יורה על חפיפה מלאה או חלקית של רכיב המאסר בפועל שהוטל על המבקש בתיק עכו עם הענישה בתיק אילת. לאחר שבית המשפט המחוזי שקל את הדברים לרבות עברו התעבורתי המכביד של המבקש; עמדתו השלילית של שירות המבחן; והעובדה כי בית משפט השלום ביצע מלאכתו נאמנה - בית המשפט דחה את הבקשה והערעור כאחד; תוך שנקבע כי מועד ההתייצבות יהיה כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפסק דינו מיום 26.09.2024.

4.  מכאן הבקשה לרשות ערעור, במסגרתה נטען כי "למבקש שתי טענות עיקריות אותן הוא מעוניין להביא בפני [בית המשפט] לערעור בגלגול שלישי". הראשונה, כי הוא נמצא כבעל כישורים מתאימים ואף ייחודיים לעבודה עבור גוף ביטחוני; והשנייה נסובה על אופן יישום התיבות "סיכוי של ממש" בסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בערכאות הדיוניות. כן יצוין, כי בשולי הבקשה לעיכוב ביצוע התבקש, במידה וזו תדחה, לעכב את ביצוע העונש עד סוף חודש דצמבר לשם צרכי התארגנות ומיון מוקדם.

5.  לאחר ששקלתי את הדברים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

6.  אשר לבקשה לרשות ערעור, כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או אי צדק חמור (ראו למשל רע"פ 39199-10-24 חביב נ' מדינת ישראל (07.11.2024)). לא השתכנעתי כי ענייננו בא בקהל אותם מקרים חריגים, זאת חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני. שהרי, בקשתו לא מעוררת שאלה משפטית שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור. הבקשה נטועה בנסיבות המקרה, והמבקש מעלה טענות הנוגעות, לכל היותר, לאופן יישום הדין בנסיבות המקרה הקונקרטי, ודי בכך כדי לדחותה (רע"פ 1685/24 חמדה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.03.2024)).

7.  אשר לבקשה לעיכוב ביצוע. ממכלול הנסיבות דומה כי המבקש צפה, או למצער צריך היה לצפות, מזה זמן רב, כי הוא עתיד לרצות מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. זאת אך מתבקש נוכח העבירות בהן הוא הורשע בתיק אילת. הדברים מקבלים אך משנה תוקף לאחר שהמבקש לא התייצב, מסיבותיו שלו, למיון מוקדם עד כה, חרף המלצת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בנדון. קשה להשתחרר מהתחושה, כי המועד בו הוגשו הבקשות שלפניי איננו מקרי. כפי שציינתי בעבר, לא אחת, מונחות לפניי שופטי בית משפט זה בקשות רשות לערער לפי סימן ד׳1 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, ברגע האחרון, לפעמים ממש ב'דקה התשעים'. במה שעלול להצטייר, לכאורה, כניסיון להציב את בית המשפט בפני סד זמנים שיחייב את דחיית מועד ריצוי עונשו של המבקש, כדי לדון באופן ממצה בבקשתו. ברם, יידע כל מבקש שפועל כך - כי לא בנקל יידחה מועד ריצוי עונשו אך בשל הגשת בקשת רשות לערער. שהרי מדובר בחריג לכלל; ביוצא הדופן; במצב דברים שסותר האינטרס הציבורי המשמעותי התומך בריצוי מיידי של עונשים. הדברים נכונים מכוח קל וחומר ב׳גלגול שלישי׳.

8.  הבקשות נדחות אפוא בזאת.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ה (07 נובמבר 2024).