זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטים ד' מרשק מרום, י' צלקובניק ו-ע' דרויאן-גמליאל) בעפ"ג 74740-01-24 מיום 15.04.2024, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופטת א' דניאלי) בת"פ 4760-01-22 מיום 03.01.2024.

הרקע לבקשה

1.              ביום 13.11.2022 הורשעה המבקשת, על יסוד הודאתה, בביצוע עבירה של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות, לפי סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019. בתמצית, המבקשת הועסקה כמטפלת בזכאים לטיפול סיעודי ובמשך תקופה בת כשלושה חודשים העבירה המבקשת סכומי כסף שונים מחשבון הבנק של המטופלת הסיעודית, ילידת שנת 1943 (להלן: המתלוננת) לחשבון הבנק שלה, בסך כולל של 24,950 ש"ח, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, דרך אפליקציית 'ביט'.

2.              בעניינה של המבקשת הוגשו מספר תסקירים, שפירטו את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות. מהתסקירים, עולה כי המבקשת סובלת מהפרעה נפשית כפייתית שבגינה היא נוטלת תרופה טיפולית. שירות המבחן הצביע על כך שלמבקשת דפוסי מרמה ועיוותי חשיבה שאפשרו לה לבצע את המיוחס לה. נוכח הרשעותיה הקודמות בעבירות דומות; בשל בחירתה החוזרת והנשנית לעבוד במקומות בהם עולים פיתויים לגניבה אל מול אוכלוסייה חסרת ישע; ומכיוון שלא לקחה אחריות מלאה על מעשיה, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשלב את המבקשת במסגרת טיפולית, והמליץ על ענישה בדרך של עבודות שירות.

3.              ביום 03.01.2024, גזר בית משפט השלום את דינה של המבקשת באופן מפורט ומנומק ונדרש לכלל החומר שהונח בפניו, לרבות תסקירי שירות המבחן, עברה הפלילי של המבקשת, נסיבות המעשה והעושה ועוד. בסופו של דבר גזר בית המשפט על המבקשת את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל; מאסר מותנה בן 6 חודשים למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה; קנס כספי בסך של 1,500 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; ו-פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח.

4.                     המבקשת לא השלימה עם גזר דינה וערערה לבית המשפט המחוזי, שכאמור - דחה את הערעור. בתמצית, בית המשפט המחוזי לא מצא כי נפלה שגגה בגזר דינו של בית משפט השלום, לאחר שזה התייחס, כדבעי, למכלול הנסיבות והשיקולים הנדרשים לשם קביעת מתחם העונש ההולם ומיקומה של המבקשת בגדרו. בית משפט קמא אף ציין כי גם לדידו מאסר מאחורי סורג ובריח הוא העונש הראוי במקרה דנן.

5.              מכאן הבקשה שלפניי.

6.              בבקשתה, טוענת המבקשת כי בשל נסיבותיה האישיות והמשפחתיות החריגות, ובשל מצבה הרפואי, קמה עילה להתערבות בית משפט זה משיקולי צדק. בתוך כך הוטעם כי "המבקשת מכירה בחומרת העבירות בהן הורשעה והיא הבינה והפנימה שהיא צריכה להיענש עליהן, ואולם לאור האמור לעיל ולהלן ועל מנת שלא ייגרם לבנותיה הקטינות אי צדק בולט, מתבקש בית [ה]משפט [...] להפעיל את שיקול הדעת הנתון לו במידת הרחמים, לתת למבקשת הזדמנות אחרונה בהחלט ולהורות שאין לשלוח אותה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח". כן צוין כי המבקשת מתמידה בטיפול בבעיותיה. לצד בקשה זו, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, שמועד ריצויו קבוע ליום 03.06.2024, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

7.              לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

8.              הלכה היא עמנו, כי רשות לערער ב'גלגול שלישי' מטעמי צדק תינתן במקרים נדירים וחריגים בהם מתגלה אי צדק בולט (רע"פ 4743/23 אסולין נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.06.2023)).

           חרף נסיבות חייה של המבקשת ומצבה הרפואי-נפשי, שיקולי הצדק במקרה זה לא עולים כדי הרף הנדרש לשם מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הטעמים המרכזיים שהעלתה המבקשת עמדו לנגד עיני הערכאות דלמטה, ואוזנו כדבעי אל מול יתר השיקולים, כמפורט בהרחבה בגזר הדין - לרבות עברה הפלילי של המבקשת אשר כולל שלוש הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות גניבה, קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס אשראי. לא למותר לציין כי הרשעות אלו בוצעו, גם כן, במסגרת עבודתה של המבקשת. לא זו אף זו, העבירה מושא ענייננו בוצעה בסמוך לסיום תקופת המאסר המותנה שנגזר על המבקשת בתיק הקודם. משכך, ומשום שגם לשיטת המבקשת העונש שנגזר עליה לא חורג באופן ממשי ממדיניות הענישה הראויה - לא מצאתי להיעתר לבקשתה.

9.              בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה. לפני ולפנים משורת הדין, המבקשת תתייצב לריצוי מאסרה ביום 23.06.2024; מובהר כי לא תינתן דחייה נוספת.

           ניתנה היום, ‏י"ח באייר התשפ"ד (‏26.5.2024).

_________________________

24040410_C01.docxגק