בבקשת רשות הערעור שלפניי, המבקש משיג על הרשעתו במספר עבירות תעבורה שעניינן, בין היתר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות ותחת השפעה סמים, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק. לטענת המבקש, יש להורות על זיכויו הואיל והוא לא זה אשר נהג ברכב במועד הרלוונטי, ולנוכח "מחדלי חקירה" אשר פגעו בהגנתו.

           בתמצית יתואר כי המבקש הורשע בבית משפט השלום בתום הליך הוכחות, תוך שנקבע כי לא ניתן להסתמך על גרסתו הכבושה בהיותה בלתי אמינה ונוגדת את היגיון החיים והשכל הישר, ומנגד נמצאו עדויות מהימנות ומכבידות לחובתו. בגין הרשעתו, נגזר על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל והופעל מאסר מותנה, כך שבסך הכול ירצה 13 חודשי מאסר בפועל. זאת,לצד ענישה נלווית הכוללת תשלום קנס וחודשי פסילה מלנהוג, להחזיק או לקבל רישיון נהיגה.

           את שקבע בית משפט השלום, שב וחיזק בית המשפט המחוזי בהדגישו כי גרסת המבקש "אינה הגיונית, אינה אפשרית ובצדק נדחתה". טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה נדונו ונדחו על ידי ערכאות קמא, ואף אני איני מוצא בהן ממש, בין היתר, לנוכח התשתית הראייתית האיכותיתלחובת המבקש (רע"פ 5955/23 בן שמשון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (14.8.2023)).

           הבקשה אפוא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", משאינה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומשלא קם חשש כי נגרם למבקש אי-צדק מהותי או עיוות דין (רע"פ 624/24 גולדרינג נ' גולדרינג, פסקה 4 (6.5.2024)). אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

          ניתנה  היום, ‏ד' בסיון  התשפ"ד (‏10.6.2024).

_________________________

24047080_J01.docx