ברע"פ 47746-01-25

1. בפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.1.2025 (עמ"י 45450-01-25 השופט א' גביזון), בה קיבל בית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 18.1.2025 (מ"י 44279-01-25 השופט צ' סהראי), והורה על הארכת מעצרה של המבקשת עד מחר, 20.1.2025.

2. ביום 18.1.2025 נעצרה המבקשת בחשד לביצוע עבירה של פציעה כשהעבריין נושא נשק לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק; עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; עבירת תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק; ועבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג לפי סעיפים 380 ו-382 לחוק.

באותו היום נערך דיון בעניינה של המבקשת. מהדיון עולה כי המבקשת חשודה בכך שדקרה את בן זוגה באמצעות סכין; תקפה שוטר בעת מילוי תפקידו; ושיבשה מהלכי משפט. בהחלטה שהתקבלה בסוף הדיון דחה בית משפט השלום את בקשת המשיבה להארכת מעצרה של המבקשת, והורה על שחרורה של המבקשת בתנאים שנקבעו בהחלטה. בהחלטה נקבע כי אין בחשד הראשוני כדי להצדיק את המשך מעצרה, וזאת בשים לב להסברים שסיפקה המבקשת לאירוע בגינו נעצרה; לעובדה שבמשך 24 השעות שחלפו מאז האירוע לא בוצעו פעולות חקירה בסיסיות; ולכך שמדובר באירוע נקודתי שאירע באופן ספונטני ולא מתוכנן. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי.

3. בהחלטה מיום 19.1.2025 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על הארכת מעצרה של המבקשת עד מחר, 20.1.2025 בשעה 11:00. בהחלטה נקבע כי יש בחומר החקירה כדי לבסס חשד סביר כי המבקשת ביצעה את המיוחס לה; וכי לא ניתן לאיין את החשש לשיבוש הליכים ביחס למספר פעולות חקירה שהמשטרה מבקשת לבצע כאשר היא אינה מוחזקת במעצר. כמו כן, צוין כי פעולות החקירה שנותרו אינן מורכבות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערר שלפניי.

4. בבקשת רשות הערר טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי נוגדת את דיני המעצרים וגורמת לעיוות דין. המבקשת מתארת את גרסתה לנסיבות האירוע בגינו היא נעצרה. לגישתה, ישנו בשלב זה חשד סביר לתקיפת שוטר על ידיה, אולם תקיפה זו נעשתה בספונטניות, כאשר היא הייתה במצוקה. בהתייחס לעילת השיבוש, היא טוענת כי ספק אם הליכי החקירה דורשים את החזקתה במעצר; ועל כל פנים היה על בית המשפט לבחון חלופות מעצר. בהקשר זה, נטען כי העובדה שהליכי החקירה לא הושלמו עד כה היא מחדל של המשיבה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערר ב"גלגול שלישי", ובפרט על החלטות בעניין "מעצרי ימים" תינתן במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית; או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות וחריגות המצדיקות זאת (ראו מיני רבים: בש"פ 2991/24 כראג'ה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.4.2024); ברע"פ 44947-09-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (25.9.2024); בש"פ 1099/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (8.2.2023); בש"פ 3439/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.4.2017)).

ראשית, אינני סבורה כי המבקשת העלתה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. המבקשת התייחסה לעילת השיבוש - אותה ציין בית המשפט המחוזי כטעם להחלטתו. לטענתה, אף אם ישנן פעולות חקירה המחייבות את שהותה במעצר, ניתן היה להורות לבצע אותן עוד היום. טענה זו איננה טענה שדי בה כדי להצדיק מתן רשות ערר בגלגול שלישי. זאת בין היתר מאחר שלבית המשפט המחוזי הוגש על ידי המשיבה דו"ח סודי בו פורטו פעולות החקירה שהן בנות שיבוש ואשר התבקש לבצע אותן בעוד המבקשת במעצר. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי פעולות אלה הן אכן בנות שיבוש ולא ניתן לאיין את החשש מפני שיבוש אלא כאשר המבקשת מצויה במעצר. כן אינני סבורה כי המבקשת הצביעה על נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערר בגלגול שלישי, בין היתר בשים לב לכך שמעצרה צפוי להסתיים מחר בבוקר.

6. לאור כלל האמור, הבקשה שלפניי אינה נמנית עם המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערר. זאת מבלי להקל ראש במשמעות של כל יום מעצר או חלקו.

7. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ה (19 ינואר 2025).