החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ח' מאק-קלמנוביץ, מ' ליפשיץ-פריבס, ו-א' סלע) ב-ע"פ 41376-06-24 מיום 20.11.2024, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ע' שקד) ב-ת"פ 8460-10-23 ו-ת"פ 21379-12-23 מיום 9.5.2024.

2. המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות במספר עבירות הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ומספר עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק. זאת, לאחר שנקבע כי הפר הוראה שיפוטית שהורתה לפנות נכס מקרקעין, כאשר שב לנכס והחליף את מנעול הגדר. כמו כן, נקבע כי איים מספר פעמים על כונס הנכסים, כאשר אמר בין היתר "שאם הוא מתקרב לנכס אני רוצח אותו". המבקש לא הכחיש את המעשים המיוחסים לו, אך טען כי החלטות שיפוטיות קודמות בעניינו ניתנו בחוסר סמכות, תוך יצירת קנוניה נגדו, ולכן הוא אינו מחויב להן. טענות אלה נדחו, תוך שנקבע כי המבקש לא הציג כל תשתית עובדתית לביסוס טענותיו. על המבקש נגזרו 7 חודשי מאסר ושבעה ימים, כמשך הזמן ששהה במעצר, לצד עונש מאסר על תנאי.

3. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, וקבע אף הוא כי טענותיו לקנוניה בהכרעות שיפוטיות קודמות הועלו ללא כל תשתית עובדתית, וממילא אלה מתייחסות להליכים קודמים שבירורם נידון על ידי שלוש ערכאות שונות והסתיים זה מכבר. כמו כן, נדחו טענות המבקש נגד אופן ניהול ההליך בבית משפט השלום, ובכלל זה ההחלטה למנות לו סנגורית, כאשר נקבע כי בית משפט השלום אף איפשר למבקש לטעון בעצמו לצד באת-כוחו.