החלטה

1. המבקש הורשע בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, לאחר שבמהלך חיפוש משטרתי אותרו ברכבו כ-175 גרם של סם מסוג "קנבוס". בגין האמור, נגזר על המבקש קנס על סך 5,000 ש"ח, לצד ענישה נלווית.

2. ככל שניתן להבין מהבקשה שלפניי, המבקש טוען כי הסמים שהחזיק שימשו אותו לצריכה עצמית, ונדרש היה להרשיעו ולגזור את דינו בהתאם. בנוסף, המבקש מלין על האופן שבו יוצג בערכאות קמא, בהיותו חסר שבע-רצון מקו ההגנה שבו נקטה באת-כוחו.

3. דין הבקשה להידחות, משזו נטועה בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני של המבקש, ואינה מעוררת חשש לאי-צדק מהותי או עיוות דין (רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (31.12.2018)). כן יצוין כי העונש שנגזר על המבקש ראוי, ואף מקל עמו במידת מה, ואין מדובר במקרה שיצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, לא כל שכן "בגלגול שלישי" (רע"פ 72/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (16.4.2024)). גם בטענות המבקש כלפי ייצוגו, אין ממש. זאת, בין היתר, מאחר שמרבית טענותיו נגד הרשעתו ונגד גזר דינו, נטענו על ידי באת-כוחו בערכאות קמא (וראו ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 47-46 (2002); רע"פ 1528/16 פלח נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (12.12.2016)).

4. הבקשה נדחית אפוא. לנוכח נסיבות המקרה והטענות שפורטו בבקשה, אף לא ראיתי מקום להורות על מינוי סניגור למבקש.