רעפ 73266-03-25 – יוסף חראחשה נ' מדינת ישראל
ברע"פ 73266-03-25
|
||
לפני: |
כבוד השופטת רות רונן
|
|
העורר: |
יוסף חראחשה |
|
נגד
|
||
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
|
בקשה מטעם מיום 29025 להרחבת הרכב |
|
בשם העורר: |
עו"ד מוחמד ג'בארין; עו"ד אליאן עמל;עו"ד מיכל רובנשטיין
|
|
בשם המשיבה: |
עו"ד ארז בן-ארויה; עו"ד דגנית כהן-ויליאמס
|
|
החלטה
|
המשיבה הגישה בקשה להרחיב את ההרכב שידון בבקשת רשות הערר של המבקש, לפי סעיף 26(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). טענתה המרכזית היא קיומן של עמדות שונות וסותרות בהחלטות שיצאו מבית משפט זה בסוגיית שחרור לחלופת מעצר של נאשמים בעבירות שבסעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (ובהן בלבד), באופן המצדיק הרחבת הרכב על מנת שתצא הלכה אחידה בסוגיה.
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי לעת הזו אין מקום לקבל את הבקשה. זאת מאחר שעיון בהחלטות אליהן הפנתה המשיבה מעלה כי העקרונות שיש ליישם בהתייחס לאפשרות של שחרור בתנאים מגבילים של נאשמים בכלל ונאשמים בעבירות על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 בפרט - אינם שנויים במחלוקת. עקרונות אלה נקבעו מפורשות בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ובהלכה הפסוקה. יישומם של עקרונות אלה נעשה במקרים השונים בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה - תוך בחינת השאלה האם בנסיבות אלה מאיינות חלופות המעצר המוצעות את עילות המעצר הקיימות (ראו: בש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל (4.11.2013)).
כך, בבש"פ 7751/23 אבו עואד נ' מדינת ישראל (26.10.2023) ציין בית משפט זה (השופט ח' כבוב) כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה "האם ניתן לאיין את עילת המעצר בחלופה שהוצעה, או בחלופה אחרת של הפקדה גבוהה יותר"; בהחלטתי בבש"פ 7911/23 אבו טעימה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (2.11.2023) ציינתי כי "על בית המשפט להידרש לעולם לנסיבות המקרה הספציפי ולנתונים הרלוונטיים שלו"; בבש"פ 3361/24 אלטויל נ' מדינת ישראל (2.5.2024) (השופט ח' כבוב), נקבע כי: "אין מדובר בכלל קטגורי, החותר תחת פסיקת בית משפט זה", וכי "ההחלטה נסובה סביב השאלה האם אפשר לאיין את עילת המעצר הקונקרטית בחלופה שהוצעה או נקבעה, בחלופה אחרת"; ובברע"פ 3416-11-24 אלחמידאת נ' מדינת ישראל (11.11.2024) (השופטת י' וילנר) נקבע כי "אין מדובר בקביעת כלל רוחבי ביחס לכלל העצורים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית, אלא אך באיזון פרטני שנערך בין מכלול הנסיבות הנוגעות למבקש".
גם יתר טענות המשיבה אינן מעלות שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות בשלב זה שימוש בסמכות שבסעיף 26(2) לחוק בתי המשפט (ראו: בג"ץ 6322/14 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית נ' שר הפנים, פסקה 14 (19.4.2017)). מובן שככל שפני הדברים ישתנו בהקשר זה - פתוחה הדרך לפני המשיבה לחזור ולעתור לבית המשפט בבקשה להרחבת ההרכב.
אשר על כן, בקשת המשיבה להרחבת ההרכב נדחית.
ניתנה היום, ח' ניסן תשפ"ה (06 אפריל 2025).
|
|
|
