1

בפני בקשה של המאשימה, להורות על תיקון כתב- האישום באופן שהנאשם 2 שנגזר דינו, יוסף לרשימת עדי התביעה.

לטענת ב"כ נאשם 1 המאשימה הייתה צריכה לכלול מראש את נאשם 2 ברשימת העדים וצירופו כעת נוגד את החוק ואת פסיקת ביהמ"ש העליון.

לטענתו התרת עדותו של נאשם 2 תפגע בהגנתו של מרשו.

לגופו של עניין:

בתיק הנ"ל הוגש כתב אישום כנגד 2 נאשמים כאשר, נאשם 2 הודה הורשע ונגזר דינו בתאריך 2/11/14 בפני מוטב אחר.

הבקשה הנוכחית הוגשה בסמיכות לסיום משפטו של נאשם 2 ובטרם החלו להישמע הוכחות בתיק של נאשם 1.

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתיק מצאתי להעתר לבקשה ואנמק:

הכלל הוא שהתביעה אינה יכולה להעיד נאשם מטעמה כנגד נאשם אחר, המואשם יחד עמו באותו כתב אישום- אלא בכפוף להוראות סעיף 155 לחסד"פ.

"155(א)          נאשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, ומהם הודו בעובדות שיש בהן כדי להרשעתם, ומהם שלא הודו בכך, לא יגזור בית המשפט את דינם של הנאשמים שהודו לפני שנתסיים בירור המשפט של הנאשמים שלא הודו (אולם -

2

1.        נאשם שהודה כך, והתובע או הסניגור מודיעים שהוא ייקרא להעיד במשפטים של יתר הנאשמים, לא יעיד אלא לאחר שנגזר דינו".

כאמור במקרה שלפנינו הסתיים משפטו של נאשם 2 .

טענות ב"כ הנאשם 1 סתמיות , מה גם שהתיקון התבקש לפני תחילת שלב הבאת הראיות, כך שנאשם 1 יכול להתגונן כיאות מפני האישום, גם לאחר התיקון.

יתרה מכך ,מקריאת סעיף 155 עולה כי קיים הסדר מיוחד המייתר הצורך בתיקון כתב אישום ע"י הוספת עד, כך שלכאורה אין להזדקק לבקשת התביעה לתיקון כתב האישום ( ראה תפ (ת"א) 2767/96).

מכל הנימוקים הנ"ל הנני נעתרת לבקשה להוספת עד.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.