1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת", המהווה מתחם עונשי הולם לנוכח תיקונו המשמעותי של כתב האישום.

2

הצדדים טענו לעונש כאשר התביעה מבקשת לגזור על הנאשם 3 חודשי פסילה ואילו ההגנה מבקשת שלא לגזור פסילה כלל.

הוסכם על הצדדים כי מלוא תיק החקירה יונח בפני בית המשפט.

בחנתי העדויות בתיק החקירה.

הסנגור מפנה לכך שהנאשם תמרן בתוך שטח צר וכנראה היה מגע בינו לבין הולך הרגל.

לאחר שבחנתי עדות המתלונן וחברתו וכן עדות הנאשם, נחה דעתי כי אכן נוצר מגע בין רכבו של הנאשם לבין רגלו של המתלונן.

במקביל בתיק תיעוד רפואי התומך בקביעה זו למרבה המזל, מגע זה לא גרם לנזק ממשי באשר על פי תיעוד חדר המיון - סירב המתלונן להצעת הצוות הרפואי לקבל משככי כאבים.

למען הסר ספק אציין, כי עצם המגע ולמעשה אף עצם הטענה למגע - מחייבים מסירת פרטים.

בשל סתירות בין עדות המתלונן לעדות חברתו תוקן כתב האישום תיקון משמעותי.

בחינת עברו התעבורתי הכבד של הנאשם, איננה מאפשרת כיבוד הסדר הטיעון ברף התחתון - במקביל יש לזקוף לקולא הודאת הנאשם באשמה שהרי הודאה זו, חסכה הטרחת העדים לבית המשפט.

כמו כן, נתתי דעתי על חלוף הזמן מאז התאונה.

סוף דבר -

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1600 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.