1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת".

מלוא תיק החקירה הונח בפניי.

2

לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים ולאחר שנתתי דעתי על מכלול הראיות בתיק החקירה, מצאתי כי הסדר הטיעון מהווה מתחם ענישה הולם.

לנגד עיניי קביעת הבוחן המשטרתי כי התאונה "בלתי נמנעת" וכן ניתן משקל לכך שעברו של הנאשם - "נקי" - עוד יש להזכיר ליקויים חקירתיים ובכללם עדותה של אלמונית שהעידה על העדר מגע אך עדותה לא נגבתה.

אף קיימת בעייתיות בתרגום חקירתה של הנפגעת.

בנסיבות אלו, מצאתי אף להתחשב בהודאת הנאשם באשמה, כנימוק להקלה בעונש בשל העובדה כי הודאה זו, חסכה הטרחת העדים ובכללם הנפגעת.

כמו כן, חסכה קביעות עובדתיות בשאלת רשלנות תורמת של הולכת הרגל.

בנוסף, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.