1

הנאשם מבקש ביטול פסק הדין או קיצור תקופת הפסילה.

המדובר בפסק דין שניתן בשנת 2008, בנוכחות הנאשם, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, ואין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר התייצבות, כך שאין עילה לביטולו.

יתרה מכך, אם סבור הנאשם כי פסק הדין היה חמור מדי, היה עליו להגיש עליו ערעור במועד לבית המשפט המחוזי. לא ניתן כיום לשנות את פסק הדין שניתן לפני כתשע שנים.

מ"בין השורות" ומעיון בתיק גופו, יש להסיק כי בקשת הנאשם למעשה הינה לחישוב הפסילה, שכן הוא לא הפקיד רשיונו במועד ורק בימים אלה הגיש תצהיר בדבר אובדן הרשיון. אם לא החזיק הנאשם ברשיון נהיגה במועד גזר הדין, הרי משזה ניתן בנוכחותו, ניתן היה לכאורה לחשבו מיום הדיון, וזאת כפוף לסיום פסילות קודמות. עם זאת, על פי החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל "הסמכות לחשב את מניין ימי פסילת רישיון נהיגה על-פי גזר דין מסורה לרשות הרישוי".

אשר על כן, על המבקש לפנות למשרד הרישוי לשם חישוב הפסילה וכל עוד לא חושבה והוא חידש את רשיונו אסורה עליו הנהיגה, והוא עשוי להיחשב כנוהג בזמן פסילה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017.

2