1

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד קרן כוזרי

ב"כ הנאשמת: עו"ד מלמה

הנאשמת עצמה

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בית המשפט מודיע לצדדים כי אינו חייב לכבד הסדר הטיעון. יכול שיוטל עונש שונה.

ניתנה והודעה היום במעמד הצדדים:

2

הכרעת דין

הנאשמת/הסנגור הודתה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום.

לפיכך, הריני מוצאת הנאשמת אשמה בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום ומרשיעה אותה.

ניתנה והודעה היום במעמד הצדדים:

3

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

אציין כי מלוא תיק החקירה הונח בפניי, ולאחר שעיינתי במכלול הראיות הגעתי למסקנה כי יש לאמץ ההסדר כפי הרף התחתון.

להלן תמצית הנימוקים - מדובר בתאונה אשר התרחשה בחניון(לא מקורה), אין בפניי תרשים נכון ליום התאונה של סימון נתיבים או סימון מיקום חניות, כל שיש בתיק החקירה בסוגיה זו הינו תרשים שנערך ביום 25.11.14, דהיינו לאחר למעלה מ3 חודשים מיום האירוע.

בתאריך התאונה, הגיע למקום שוטר אשר הנציח מצבם היחסי של כלי הרכב, אך המדובר בשרטוט ללא קנה מידה ואין בו כדי לשפוך אור לגבי המצב המדויק של התמרור ושל סימוני הכביש.

4

אציין כי מצאתי הבדל כלשהו - על פי מראה עין, בין שרטוטו של השוטר חנניה ביטון מיום התאונה, לבין מדידותיו של בוחן התנועה ידגר יעקב מיום 25.11.14.

הודיית הנאשמת חסכה הצורך בקביעת ממצאים עובדתיים ובצידם חסכה הצורך בדיון בשאלות משפטיות כבדות משקל, ביניהם הגדרת צומת, דרך והסדרת זכויות הקדימה במקום.

משעה שלא הגיע בוחן בזמן אמת, אין קביעה חד משמעית בדבר מיקום האימפקט ולפיכך כל פגם חקירתי יפורש - על פי דין - לטובת הנאשמת.

בחומר החקירה, עדותו של עד ראייה, המייחס לרוכב נהיגה במהירות של 35 קמ"ש, התיעוד הרפואי מדבר על 40 קמ"ש (אם כי קשה לי להתייחס התייחסות של ממש לציטוט כלשהו המופיע כפי הבנת רופא לעניין המהירות בה מתרחשת תאונה...)

הנפגע בחקירתו מדבר על נהיגה ב20 קמ"ש, בהיעדר בדיקת בוחן משטרתי לא אוכל להכריע אף בשאלת קביעת מהירות הרוכב, עובר לאימפקט.

על פניו, יש לדון בשאלת רשלנות תורמת לא רק בעניין מהירות נהיגת הרוכב אלא בשאלת תגובתו לסכנה.

בנקודה זו, מצאתי חובה להעיר כי נהיגת הרוכב אמורה להיבחן בפרספקטיבה של היותו קטין כבן 16 וחצי ויש להעיר כי חובת הזהירות כלפי קטינים, לעולם הינה חובה מוגדרת.

אשר לתיעוד הרפואי אשר הונח בפניי ובכללו תיעוד עדכני שעניינו בעיות נפשיות.

הודאת הנאשמת באשמה חסכה הצורך בקביעה עובדתית בשאלת הקשר שבין התאונה נשוא הדיון בפניי לבין המצב הנפשי אשר התפתח וזאת בשים לב לאמור בתעודה אשר נערכה על ידי ד"ר פלופסקי איגור מיום 25.10.15 ובו אזכור נפילה מאופניים חשמליים מיום 16.12.14.

סוף דבר -

הריני נותנת דעתי למכלול טיעוני ההגנה בדבר נסיבותיה של הנאשמת.

לנגד עיניי עברה התעבורתי אשר איננו מכביד, ותק נהיגתה משנת 2002 ולחובתה עבירות מסוג ברירות משפט בלבד.

עוד ניתן משקל, לחלוף הזמן מן האירוע ולעובדה כי מאז התאונה ועד היום לא כשלה בעבירה משמעותית נוספת.

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

על הנאשמת/ סנגורה לגשת כעת למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

ריצוי הפסילה היום מהשעה 24:00.

5

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום ה' כסלו תשע"ח, 23/11/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידישנהבמנדל