1

בפניי טענה לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 לפיו סבורה ההגנה, כי אין בידי המאשימה אפילו לא ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לנאשם ועל כן מבקשת להורות על זיכויו.

ההגנה סבורה כי לא הוכח קשר סיבתי בין החבלה, שאירעה להולכת הרגל לבין רכבו של הנאשם.

המאשימה גורסת, כי יש לדחות את טענות ההגנה וכי די בראיות הקיימות כדי להוות ראיות לכאורה.

בחנתי את חומר הראיות והעדויות שהובאו על ידי המאשימה במסגרת פרשת התביעה, והגעתי למסקנה, כי יש ראיות לכאורה הקושרות את רכב הנאשם לתאונה.

די שיש ראיות בסיסיות דלות להוכחת יסודות העבירה וכאלו קיימות.

ראיות התביעה אינן מאבדות מערכן הלכאורי גם אם בחומר הראיות שהובא בפרשת התביעה, ראיות המחלישות את אלו המפלילות [עיין: י. קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק שני- הליכים שלאחר הגשת כתב אישום (א), מהדורה מעודכנת- תשס"ג-2003 בעמ' 1049-1055, ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי (4.3.81) ובש"פ 4192/97 חסין נ' מדינת ישראל (27.7.97), תפ"ח (ב"ש) 3767-03-15 מדינת ישראל נ' פרץ (17.3.16)].אשר על כן אני דוחה את טענת ההגנה והיא מוזמנת להביא ראיותיה.

לצורך קביעת מסגרת הדיון יודיע ב"כ הנאשם יודיע תוך 30 יום כמה עדים בכוונתו להעיד .

התיק נקבע לשמיעת פרשת הגנה ליום 25.7.17 שעה 12:00.

2

להעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.