1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בגין גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה (רגילה).

מתחם עונשי נע בין 3 חודשי פסילה לבין 9 חודשי פסילה.

התאונה התרחשה עת נהג במונית.

לנאשם הרשעות קודמות, כשהאחרונה הינה משנת 2014 - בהרשעה זו הוטלה עליו פסילה מותנית למשך 4 חודשים.

2

התביעה מפנה לתאונת דרכים קודמת משנת 1993 וכן לתאונה משנת 1983.

בפרספקטיבה של היותו נהג מקצועי למן שנת 1975 - הצדק עם הסנגורית המצביעה על כך שבשנים האחרונות התמתנה נהיגתו.

נתתי דעתי על הודאתו באשמה אשר חסכה הטרחת העדים.

כמו כן, ניתן משקל לכך שבנקודת זמן זו, מצויים אנו קרוב ל-3 שנים מאז התרחשות התאונה.

סוף דבר -

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1600 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

-          הריני מורה כי על הארכת עונש פסילת רישיון נהיגה למשך 4 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבימ"ש תל אביב ביום 15.5.14 בתיק בימ"ש 5086-10-03 , הפסילה תוארך למשך שנתיים מהיום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

הפסילה תחול על נהיגת מונית בלבד.

ריצוי הפסילה נדחה עד 90 יום.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.