1

בפניי הסדר טיעון "מסגרת" בו הגבילה התביעה טיעונה העונשי ל- 6 חודשי פסילה ואילו הסניגוריה מבקשת להסתפק ב- 3 חודשי פסילה.

הריני רואה בהסדר מתחם ענישה הולם.

בקביעת העונש ניתן משקל לכך שהודאתו באשמה חסכה הטרחת העדים. עוד מצאתי לנכון, לציין, כי על פי עיון בתיק החקירה אשר לפניי, הנפגע העיקרי היה חברו של הנאשם אשר שהה בארץ כתייר וממילא לא נכלל ברשימת עדי התביעה.

פציעתו של הנאשם מהווה ענישה בפני עצמה. לפיכך, וכשאני יוצאת מנקודת הנחה שהנאשם הפנים טעותו, הריני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים:

2

-           הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,200 ₪ או 60 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

-           הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 100 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 90 יום.

-           הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ח, 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.