בפני

כב' השופט יצחק שמעוני, שופט בכיר

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

המאשימה

נגד

שלמה זריהן

ע"י ב"כ עוה"ד חנן רובינשטיין

הנאשם

הכרעת דין

האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה ואיומים לפי סעיפים 368ב(ב) רישא ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי כתב האישום, ביום 18.8.08 סמוך לשעה 11:00, ניגש ש.א. (להלן: "המתלונן") יליד 8.11.90, אשר באותה עת טרם מלאו לו 18 שנים, לקיוסק "פיצוציית האחים" ברחוב יפו 224 בירושלים (להלן: "הקיוסק").

המתלונן פנה אל הנאשם, אשר אותה עת היה בעליו של הקיוסק, וביקש לקנות חפיסת סיגריות. הנאשם בתגובה, ביקש מהמתלונן להציג לו תעודת זהות. משראה הנאשם כי טרם מלאו למתלונן 18 שנים, ביקשו לחזור אליו כשיהיה בן 18, ואז ימכור לו סיגריות.

המתלונן עזב את הקיוסק, הסתובב אל עבר הנאשם תוך שעשה תנועה מסוימת בידו.

הנאשם בתגובה, עבר את דלפק הקיוסק, ניגש אל המתלונן והחל לצעוק עליו בתוקפנות, תוך שהוא תופס את גרונו בשתי ידיו: "למי אתה עושה תנועות כאלה, אני רוצה להרוג אותך".

המתלונן ביקש מהנאשם שיעזוב אותו, ומשזה לא נענה לדרישותיו, ניסה המתלונן להשתחרר מאחיזתו החונקת של הנאשם, תוך שהוא דוחף את הנאשם ממנו.

הנאשם לא הרפה מהמתלונן, ופעם נוספת ניגש לעברו. הפעם קפץ הנאשם על המתלונן והחזיק בחולצתו עד אשר זו נקרעה, והחל לקללו. המתלונן ביקש מהנאשם שיעזוב אותו וילך ממנו. או אז, נגח הנאשם באמצעות ראשו בפניו של המתלונן. תוך כדי שהמתלונן היה הלום מהנגיחה, היכה הנאשם באגרופו בפניו של המתלונן פעם נוספת, וכתוצאה מכך נעקרו שתי שיניו התחתונות. הנאשם המשיך להכותו בכל חלקי גופו.

המתלונן החל לצעוק: "משטרה, משטרה", ובמקום החלו להתקבץ אנשים, אשר ניסו להניא את הנאשם מתקיפת המתלונן.

לאחר זמן קצר הגיעה המשטרה למקום. בנוכחות המשטרה במקום המשיך הנאשם באיומיו אל עבר המתלונן, תוך שצעק לעברו: "אני אשחט אותך, אני אשבור לך את כל הפרצוף, אני אזיין אותך, אני כבר אטפל בו".

כתוצאה מתקיפת הנאשם את המתלונן, נעקרו למתלונן שתי שיניו התחתונות, אפו דימם, וצווארו בצידו הימני נישרט ודימם.

העדויות

2. מטעם המאשימה העידו המתלונן, עובר אורח שנזדמן למקום האירוע מיכאל אדריאן ורס"ל שרון מלכה סרגה.

מלבד הנאשם לא העידו עדים מטעמו.

לתיק בית המשפט הוגשו הודעת הנאשם והודעת המתלונן בחלקה וכן מסמכים רפואיים ותצלומים המעידים על הפגיעות של הנאשם והמתלונן.

עדות המתלונן

3. המתלונן העיד, כי במועד האירוע נכנס לקיוסק לקנות סיגריות. הנאשם ביקש ממנו תעודת זהות ולאחר שהציג לו אותה, אמר לו שהוא "מתחת לגיל" וסירב למכור לו. המתלונן אמר לנאשם "זה רק חודשיים" אך הוא השיב לו שישוב בעוד חודשיים. המתלונן אמר "בסדר" ויצא מהחנות. או אז יצא הנאשם אחריו, החל לקלל אותו, החזיק אותו בכתפיו, נגח בראשו והיכה אותו באגרוף חזק בפיו.

המתלונן המשיך והעיד:

"הוא דיבר בפוזה שאמרתי לו שלום לא הגיב לי והסתכל עלי בצורה מוזרה... דיבר איתי בצורה לא נעימה כאילו שאני מתחת לעין דיבר איתי בלי להתייחס טוב. שיצאתי מהחנות הלכתי בכיוון הלא נכון הסתכלתי לחלון שלו ראיתי שהוא מסתכל עלי בצורה מוזרה כזאת, התפלאתי אם הוא מסתכל עלי".

על פי עדותו, הנאשם היה מאחורי דלפק הקיוסק והוא בחוץ וביניהם היה החלון. הנאשם המשיך להסתכל עליו.

אז העיד המתלונן:

"עשיתי לו ביד שלי למה אתה מסתכל עלי כי התפלאתי למה הוא מסתכל עלי".

בתגובה יצא הנאשם מהחנות ואלה היו חילופי הדברים ביניהם על פי עדות המתלונן:

"יא בן זונה מה אתה עושה לי עם היד, אני אהרוג אותך וניסה לחנוק אותי החזיק אותי מהגרון... החזיק אותי בכתפיים ואחר כך שם את היד שלו על הצואר שלי וניסיתי להרחיק אותו אמרתי לו לא עשיתי כלום ואמר לי בן זונה אהרוג אותך וערבי מסריח וכל מיני קללות...החזקתי אותו בידיים שלו וניסיתי להזיז אותו כל פעם רציתי להזיז את הידיים שלו ולהרחיק אותו ממני והוא שוב ושוב ובסוף דחפתי אותו קצת".

המתלונן המשיך והעיד, כי אנשים החלו להתאסף סביבם, אך איש לא הפריד ביניהם והוא המשיך לנסות להרחיק את הנאשם ממנו. לבסוף, דחף אותו הנאשם שוב וניסה לחנוק אותו, נתן לו סתירה בפניו. המתלונן ניסה להרחיקו ובסוף דחף אותו ממנו עד שנפל על מקרר בקיוסק. הנאשם קם ותקף את המתלונן שוב. המתלונן הסביר את קריעת חולצתו של הנאשם בכך שהוא ניסה להרחיק אותו ממנו.

עדות השוטרת רס"ר שרון סרגה

4. השוטרת העידה שבמועד האירוע שירתה במשמרת אכיפה כנגד הולכי רגל במסגרת תפקידה כשוטרת תנועה. אזרח הגיע להזעיקה ואמר לה "יש מכות בחנות".

היא עזבה את עיסוקיה ורצה עמו לחנות. שם פגשה בשני החשודים- הבחורים המעורבים, כשעל שניהם סימני קטטה, על החולצה סימנים קרועים ומוכתמים בדם.

עדות מיכאל אדריאן

5. מר מיכאל אדריאן שהיה עד לאירוע, העיד כי כאשר עבר ליד הקיוסק, ראה את המוכר "הולך מכות" עם אחר ופנה לשוטרות התנועה שהיו בקרבת מקום. כך העיד:

"אני ראיתי את צורת המכות, זה שני צדדים אגרסיביים שאחד דוחף את השני והשני דוחף אותו, זה עם הראש בחלון של החנות והשני עם הראש בחלון של החנות".

לאחר מכן, ראה את הנאשם והמתלונן עם דם.

עדות הנאשם

6. הנאשם העיד, כי המתלונן בא לקנות סיגריות בקיוסק שבבעלותו. הוא ביקש תעודת זהות ומשראה שאינו בן 18 עדיין, סירב למכור לו. המתלונן יצא לדלת, עשה תנועה מגונה והחל לקלל. כל זאת, בעוד הנאשם עומד מאחורי דלפק החנות והמתלונן מחוץ לחנות. הנאשם יצא אליו ואמר לו "למה אתה מקלל ולמה אתה עושה תנועה מגונה יש חוק תקבל את החוק מה לעשות". אז לדבריו, תפס אוות המתלונן מהצוואר ונגח בו בפנים וגרם לו צלקת. לדבריו, כתוצאה מהנגיחה שנגח בו המתלונן, נשברו שיניו של המתלונן. אז התפתחה תגרה עד שהגיעו השוטרות. על פי עדותו, שיניו של המתלונן נשברו מהנגיחה הראשונה (עמ' 32 לפרוט').

דיון והכרעה

7. כאמור, הנאשם הואשם בעבירות של תקיפת קטין ואיומים.

סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין דן בתקיפת קטין וחסר ישע וקובע:

" (א)  התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו - מאסר חמש שנים; היה התוקף אחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו - מאסר שבע שנים.

(ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) ונגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף - מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו - מאסר תשע שנים.

(ג)  לענין סעיף זה, "חבלה" - בין גופנית בין נפשית".

סעיף 192 לחוק העונשין מגדיר הגדרת אלימות מהי:

 "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

לאחר ששמעתי עדים אלה ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בעל פה, שוכנעתי כי הוכחה אשמתו של הנאשם כדבעי ואני מרשיעו בעבירות הנ"ל.

8. עיון מדוקדק בעדויות ובראיות הצדדים מעלה כי הנאשם היה הגורם הדומיננטי בתגרה שהתפתחה בינו ובין המתלונן, אותו תקף שלא כדין.

הן מעדות הנאשם והן מעדות המתלונן עולה, כי לאחר חילופי הדברים ביניהם בנוגע לגילו של המתלונן, יצא המתלונן את הקיוסק. הנאשם יצא מהקיוסק בעקבות המתלונן, לאחר שזה עשה לעברו תנועת יד, והמחלוקת ביניהם היא מה טיבה של תנועה זו.

כך או כך, הנאשם הוא שיצא בעקבות המתלונן.

מעדות המתלונן החל מנקודה זו עולה, כי הנאשם תפס אותו בגרונו והוא ביקש להשתחרר מאחיזתו. המתלונן לא התעלם מחלקו באירוע והעיד כי החזיק את הנאשם בידיו, ניסה להזיז אותו ולהרחיק אותו ממנו, דחף אותו על מנת להרחיקו, עד אשר נפל הנאשם על המקרר בחנות (עמ' 11 לפרוט').

המתלונן העיד כי לאחר נגיחה שנגח בו הנאשם, היכה בו הנאשם באגרוף בפיו:

"בסוף הוא נתן לי נגיחה בראש, אני ראיתי שהראש שלי מסתובב ופתאום נתן לי עוד מכה בפנים בפה שלי, אגרוף כזה והרגשתי שיש כח של ברזל עוצמת ברזל במכה שלו, כי היה ממש כואב ואז הדם שלי נשפך והסתכלתי וראיתי שתי שיניים נפלו לי וכל הדם נוזל מהפה שלי והתחלתי לצעוק לבכות אמרתי משטרה משטרה. אמר לי כוס אמכ אתה והמשטרה, בינתיים היה מישהו שבא והפריד מתי שנתן לי את המכה, הרחיק אותו ממני ואחרי זה רצתי לחפש משטרה, ראיתי שני שוטרים מרחוק באו השוטרים ואמרתי להם הוא תקף אותי והוא בחנות, כל פעם יצא מהחנות אמר לי בן זונה ואיים עלי שוב ושוב" (עמ' 11 לפרו').

הודעת המתלונן הוגשה בחלקה. מעיון בה עולה, כי המתלונן לא שינה גרסתו בעדותו ומסר דברים דומים לאלה שמסר בהודעתו במשטרה.

9. התרשמתי, כי עדות המתלונן הייתה מהימנה והגיונית. המתלונן לא חשש להעיד כי הוא דחף את הנאשם עד שנפל על מקרר בקיוסק, ופרטי עדותו התיישבו הן עם שאר העדויות מטעם המאשימה, והן עם עדות הנאשם בחלקה. עדותו מסבירה גם את החולצה הקרועה של הנאשם ואת החבלות שנחבל הנאשם בידיו ואת השריטה בראשו, עליהם דווח במסמכים הרפואיים שהוגשו והתצלומים (נ/1).

10. עדות השוטרת שרון סרגה תומכת גם היא בעדות המתלונן. על פי עדותה, כאשר הגיעה לקיוסק, חולצת הנאשם הייתה קרועה לגמרי ומוכתמת בדם ועל מצחו שריטה מדממת, יד ימין חבולה ושתי שריטות מדממות. חולצת המתלונן הייתה מוכתמת כולה בדם ושתי שיניו התחתונות שבורות ופיו מדמם ושריטה מדממת בצווארו בצד ימין. על המתלונן היה יותר דם. לדבריה, ירד לו המון דם מהפה והוא דימם. כאשר היא הגיעה למקום הנאשם והמתלונן היו מופרדים על ידי אזרח ולא התקוטטו. שניהם היו נסערים מאוד. הנאשם אמר לה דברים חלקיים על האירוע, על חלק משאלותיה הסכים לענות ועל חלק לא. הוא אמר לה שהמתלונן ביקש לקנות סיגריות והוא סירב כי הוא קטין והמתלונן עשה לו "אצבע מגונה" ואת ההמשך סירב לספר לה. על פי עדותה, נכח בחנות עד נוסף בשם מרדכי לוי שהפריד ביניהם, ואמר לנאשם: 'למה הרבצת לו לא היית צריך להרביץ לו'. היא שאלה אותו מה קרה והוא השיב לה שהוא לא רוצה להעיד או להתערב.

השוטרת הקריאה ממזכר שערכה ובו ציינה שהנאשם צעק על המתלונן בנוכחותה:

"אני אשבור לך את כל הפרצוף, אני אזיין אותך אני כבר אטפל בו".

לאחר מכן, הוציאו את המתלונן מהמקום, הוא נכנס שוב לחנות ושוב הנאשם החל לאיים ולצעוק עליו.

לדבריה, הנאשם היה יותר דומיננטי ואיים גם להרביץ ואילו המתלונן "בקושי יכל לדבר, לא היה לו שיניים".

לאחר האירוע במקום, היא שאלה את המתלונן מה קרה והוא סיפר: "הוא רצה לקנות ממנו סיגריות והנאשם סירב ולכן הוא יצא מהחנות וסימן לו שלום עם היד, החשוד התעצבן לדבריו כי חשב שהוא צוחק עליו והנאשם ניגש אליו חנק אותו נגח בראשו וכתוצאה מכך נשברו שיניו וניתן לו אגרוף לפנים".

השוטרת העידה, כי הן הנאשם והן המתלונן נחקרו כחשודים, אך תיארה את הנאשם כצד הדומיננטי יותר מהשניים, אשר המשיך לקלל ולאיים על המתלונן גם בנוכחותה. כאשר הגיעה למקום, סירב הנאשם לספר לה את השתלשלות העניינים לאחר שעשה לעברו המתלונן תנועה בידו. מנגד, המתלונן סיפר לה מה קרה ומסר תיאור דומה לזה שמסר בעדותו.

11. עדות עובר האורח במקום, מיכאל אדריאן תומכת גם היא בגרסת המתלונן, ומעידה על יחסי הכוחות בזירת האירוע. על פי עדות זו, אמנם בעת האירוע, היו "שני צדדים אגרסיביים", אולם לאחר מכן, המתלונן היה "בהלם" ורעד, ואילו הנאשם המשיך לאיים על המתלונן גם בנוכחות השוטרים. זאת העידו כאמור גם השוטרת וגם המתלונן.

12. מנגד, עדות הנאשם לא הייתה עקבית, סתרה את הודעתו במשטרה ובאופן מגמתי הטילה את האשם לתוצאות התגרה בין השניים על המתלונן לבדו. כך, בעוד שבעדותו מסר הנאשם, כי כתוצאה מהנגיחה שנגח בו המתלונן, נשברו שיניו, בהודעתו במשטרה מסר, כי נתן למתלונן אגרוף בשיניים וכי החבלה היחידה של המתלונן היא מאותו אגרוף (ש' 18 להודעת המתלונן).

הנאשם שב ואמר שהאירוע היה "תגרה", "הוא נתן לי אני נתתי לו" וכי ידו נשברה וחולצתו נקרעה והוא נחבל גם בראשו.

בהמשך העדות, נשאל שוב האם כתוצאה מהנגיחה נשברו שני הנאשם והשיב: "אמרתי אולי, אולי מהנגיחה, אולי מהאגרוף".

הנאשם בעדותו ביקש להדגיש שוב ושוב, כי מדובר בתגרה הדדית והכחיש שאיים על המתלונן, אך כאשר עומת לבסוף עם חוסר תאימות עדותו להודעתו במשטרה, השיב שאינו זוכר מה היה בעת האירוע, לפני 4 -5 שנים והוסיף : "מה שאמרתי במשטרה זה אמת", ואמר שאינו יודע או זוכר האם שיניו של המתלונן נשברו כתוצאה מהנגיחה או מהאגרוף.

עדות הנאשם אינה מתיישבת עם עדות השוטרת, שהעיד כי הוא קילל ואיים על המתלונן בנוכחותה.

אכן, בין הנאשם למתלונן הייתה תגרה, המתלונן ניסה במעשיו לעצור את הנאשם, וכך גם דחף אותו לא אחת, דבר שגם לנפילת הנאשם על מקרר בקיוסק. עובדה זו מסבירה את החבלות שנגרמו לנאשם, אך אין בכך כדי לאיין את מעשיו של הנאשם כלפי המתלונן.

מכלול העדויות והראיות שהובאו הרימו את נטל הראיה והוכיחו מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם תקף את המתלונן באופן שגם לעקירת שתי שיניים ואיים עליו.

סיכומו של דבר

13. שוכנעתי, כי המאשימה הניחה תשתית ראייתית מעבר לכל ספק להוכחות אשמתו של הנאשם לביצוע העבירות המיוחסות לו. לפיכך, אני מרשיעו בביצוע עבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה ואיומים לפי סעיפים 386ב(ב) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.