1

כללי:

1.      התביעה מייחסת לנאשם שתי עבירות: ניסיון חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' ו- 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

2.      התביעה טוענת, כי ביום 11.11.2011 ניסה הנאשם לחבל ברכב מסוג פיאט פונטו, מ.ר 29-129-27 השייך למר י', בן זוגה של הגב' פלונית (להלן: "המתלוננת"), גרושתו של הנאשם.

התביעה מוסרת, כי האירוע התרחש סמוך לבית המתלוננת ברחוב ___, על רקע ויכוח בין הנאשם למתלוננת. לפי גרסת התביעה, הנאשם נטל מספריים וניסה לחתוך את צמיגי הרכב. בהמשך, נטל חפץ חד ושוב, ניסה לפגוע בצמיגי הרכב.

כמו כן, טוענת התביעה כי הנאשם איים על המתלוננת, בכך שאמר לה: "בעוד חצי שעה אני אבוא להרוג אותך, ואת החבר שלך לזיין".

3.      הנאשם הודה שהיה במקום, אך הכחיש כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

4.      בתיק זה שני העדים הרלוונטיים הם המתלוננת והנאשם, והשאלה הינה, האם ניתן לסמוך על דברי המתלוננת, לצורך קביעת ממצאים מרשיעים.

2

מהלך הדיון:

5.      המתלוננת, הגב' פלונית מסרה בעדותה, כי ביום 11.11.2011 חזרה לקראת הצהריים לביתה, עם שני ילדיה הקטנים. הנאשם הופיע במקום כשירדו מרכבם "... הוא ביקש מהילד הגדול את המחשב". העדה ציינה, כי התנגדה למסירת המחשב והוסיפה: "מדובר במחשב לפטופ שאביו קנה להם, אבל אני שילמתי עבורו 660 ₪ ...". בהמשך מסרה העדה, כי הנאשם נכנס לרכבו, נסע אחורנית, עצר, הוציא מספריים וניסה לחתוך את הצמיגים של רכב חברה שחנה במקום. בהמשך, הוציא חפץ נוסף וניסה שוב לחתוך את הצמיגים, בלא הצלחה. העדה הוסיפה, כי לפני שעזב את המקום, הנאשם איים עליה ואמר "... בעוד שעה אבוא להרוג אותך ולזיין את החבר שלך ...". העדה הוסיפה, כי על הצמיגים היו סימני חריטה.

6.      חברה דאז של המתלוננת אישר (ת/4), כי לא היה עד לניסיון פגיעה בצמיגי רכבו וכן אישר כי באותו יום לא היה נוכח בעת השמעת האיומים. העד הוסיף בת/4: "... הבחנתי בחתכים על צמיגים אחוריים, אבל אני לא יודע להגיד אם זה נגרם מהגרוש או לא ...". העד לא נשאל בחקירה נגדית על הסימנים בהם הבחין.

גרסת הנאשם:

7.      הנאשם נחקר ביום האירוע במשטרה והעיד בפני. בהודעתו במשטרה (ת/2) מסר הנאשם את הפרטים הבאים:

א.        הנאשם ציין, כי ביקש את המחשב שנתן לילדו ואמר להם "אני צריך אותו ליום יומיים..." "... היא אמרה לי שהיא לא נותנת לי את המחשב בגלל שאני חייב לה 500 ₪ ...". הנאשם גם טען, כי גרושתו אמרה לו שתתנקם בו כל החיים ותתעלל בו.

ב.         בהמשך מסר הנאשם: "... נסעתי עם הרכב אחורה, עצרתי ובעטתי באוטו של הבן זוג שלה ונסעתי ...".

ג.         הנאשם מסר עוד, כי גרושתו גורמת לו להיעצר מדי כמה חודשים. הנאשם חזר והכחיש כי ניסה לחתוך את צמיגי הרכב והוסיף: "... לחתוך צמיגים? איזה בלגאן? כלום. נסעתי, קיללתי אותה, אני מודה ואמרתי לה שהיא אישה רעה ...".

3

ד.         הנאשם הכחיש כי איים על גרושתו ומסר: "... אני אגיד דברים כאלה ליד הילדים שלי? היא מתה לחזור ואני לא סובל אותה, כי היא בגדה בי ...". הנאשם גם הודה בחקירתו כי יש לו "פתיל קצר".

8.      בעדותו בפני ציין הנאשם, כי דבריו במשטרה הינם אמיתיים. בחקירתו הנגדית טען, כי דרש לקבל את המחשב, כיוון שמדובר במחשב של אחיו. כשנשאל על סימני החיתוך שראה החבר של גרושתו, מסר הנאשם: "... החבר לא היה, הוא שמע את זה ...". לשאלת התובעת מסר הנאשם כי הוא לא מתרגז בקלות, אבל אישר כי יש לו "פתיל קצר".

9.      המתלוננת עשתה עלי רושם אמין, גם לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי עדותה לעניין התקרית היא עדות יחידה הגעתי לידי מסקנה, כי ניתן על פיה לבסס ממצאים מרשיעים.

10.  המתלוננת מסרה כי לא רצתה להחזיר את המחשב, כיוון ששילמה חלק מהתמורה. בהודעתו, הנאשם אישר גרסה זו וציין, כי גרושתו אמרה לו שהוא חייב לה 500 ₪. בעדותו בפני הוא חזר מגרסה זו וטען כי המחשב שייך לאחיו. אני דוחה גרסה חדשה זו, כשקרית.

11.  דבריה של המתלוננת לעניין ניסיון הפגיעה בצמיגים נתמכים בדברי חברה, שראה סימני חריטה בצמיגים. הוא לא נחקר בעניין זה וגם הנאשם לא יכול היה להתייחס לכך, למעט אמירה שהחבר לא ראה את האירוע.

12.  הנאשם עשה עלי רושם לא אמין. התרשמתי כי הוא איבד עשתונותיו כשגרושתו לא הסכימה שייקח את המחשב לכמה ימים וניסה לפגוע ברכב חברה. כמפורט על-ידי המתלוננת הוא גם איים עליה, כפי שצוין על ידה.

13.  נוכח כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, 02 ינואר 2014, במעמד הצדדים