1

לפניי בקשה של המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ.

מבוא וטענות הצדדים

1.         המבקש הורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בהכרעת דין מיום 22.10.17, בביצוע עבירות של מסירת ידיעה כוזבת במטרה להשתמט מתשלום מס וניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להשתמט מתשלום מס. בגזר דין מיום 30.1.18 נגזר על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים שיבוצע בדרך של עבודות שירות.

2

2.         המבקש החל בביצוע עבודות השירות ביום 15.2.18.

3.         המבקש פנה לממונה על עבודות שירות על מנת שיתיר לו לצאת מהארץ בכל סוף שבוע לצורך עסקיו הפרטיים. הממונה סירב לבקשה, מן הטעם כי עובדי עבודות שירות מנועים לצאת מהארץ במהלך ביצוע עונשם למעט במקרים חריגים ובנסיבות חריגות.

4.         המבקש פנה לבית המשפט וביקש לבטל את "צו עיכוב היציאה מן הארץ". בבקשתו טען, כי היציאה מן הארץ דרושה לצרכי עבודתו וכי בשל הצו נבצר ממנו לבצע את נסיעות העבודה והדבר עלול אף להוביל לפיטוריו. כן טען, כי איסור היציאה מן הארץ פוגע בחופש התנועה שלו באופן שאינו מידתי.

5.         בא כוח המשיבה טען כי הסמכות להתיר יציאתו של עובד שירות מהארץ מסורה לממונה על עבודות שירות. עוד טען כי מדובר בסמכות מינהלית ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשת המבקש משקם מכיסאו ונתן גזר דינו.

6.         בא כוח המבקש הוסיף והשיב לעניין הסמכות, כי הסמכות לדון בהשגה על החלטת הממונה מסורה למותב שדן בתיק הפלילי משום ש"הסמכות ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ הנה של בית משפט נכבד זה". עוד הוסיף, כי אין מדובר בהחלטה מנהלית בעניינו של אסיר, וכי חוק העונשין קבע מסגרת ייחודית באשר להשגות על החלטת הממונה על עבודות שירות לעניין הפסקה מנהלית של עבודות שירות בלבד.

דיון

7.         בית משפט זה סיים את מלאכתו בתיק שבנדון במתן גזר דין ביום 30.1.18. בית משפט זה לא נתן הוראות כלשהן שעניינן צו עיכוב יציאה מן הארץ בעניינו של המבקש, לא במהלך שמיעת התיק וגם לא לאחר סיום שמיעתו.

8.         מטענות הצדדים עולה, כי יציאתו של המבקש מן הארץ נאסרה מכוח סעיף 51ח1 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, שזה לשונו:

"עובד שירות לא יצא מהארץ במהלך תקופת עבודת השירות, אלא באישור הממונה".

3

מיום 17.7.2012

תיקון מס' 116

ס"ח תשע"ב מס' 2369 מיום 17.7.2012 עמ' 510 (ה"ח 677)

הוספת סעיף 51ח1

9.         לא ניתן צו שיפוטי האוסר יציאתו של המבקש מן הארץ, אלא שהאיסור על יציאתו של המבקש מן הארץ היא מכוח חיקוק האוסר יציאתם של עובדי שירות מן הארץ אלא באישור הממונה על עבודות שירות.

10.       אין לנו עניין כלל בהחלטה של בית המשפט לשלול את יציאתו של המבקש מן הארץ, אלא בהחלטה של הגורם המנהלי שלא לאפשר חריגה מהוראות החוק. המבקש משיג, אפוא, על החלטת הממונה על עבודות שירות, שהיא החלטה מנהלית של שירות בתי הסוהר.

11.       יתר על כן, המבקש נושא מאסרו בדרך של עבודות שירות והוא אסיר לכל דבר ועניין. עבודות השירות אינן סוג נוסף של עונש אלא אך צורה מיוחדת לנשיאתו (ראו, למשל: רע"ב 10509/06 פרידמן נ' שירות בתי הסוהר(4.2.07)).

12.       הליך ההשגה על החלטות מנהליות של רשות בתי הסוהר נקבע בדין מיוחד, והוא סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971, שזה לשונו:

"אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק ... עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו ..."

13.       המדובר על הליך השגה היפה לכל ההחלטות המנהליות של שירות בתי הסוהר, למעט החלטות שהמחוקק קבע לגביהן הוראות ייחודיות להשגה. כאן המקום להדגיש, כי אין כל בסיס משפטי לטענת בא כוח הנאשם, כי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר יפה אך ורק להפסקה מנהלית. ההפניה מסעיף 51ט(ג) - שעניינה בהפסקה מנהלית - לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר, משמעה כי גם על הפסקה מנהלית יש להגיש עתירת אסיר, בתנאים שנקבעו בחוק העונשין. אין משמעה, כי רק הפסקה מנהלית חוסה תחת סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר.

14.       מכאן, כי הסמכות לדון בהשגה על החלטת הממונה על עבודות שירות שלא להתיר יציאתו של המבקש מן הארץ מסורה לבית המשפט המחוזי, וזאת במסגרת עתירת אסיר (ראו, למשל: רע"ב 1781/07 רביב נ' שירות בתי הסוהר (12.3.07)).

4

15.       בהיעדר סמכות, הבקשה נדחית על הסף, גם ללא צורך בקיום דיון.       

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.