1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כתב האישום המתוקן מתקבל ויסומן כא/1, וייסרק על ידי המזכירות כ"כתב טענות".

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ז, 14/09/2017 במעמד הנוכחים.

2

[פרוטוקול הושמט]

הכרעת דין

על-יסוד הודאת הנאשמים בעצמם ומפי באי כוחם, אני מרשיע את הנאשמים 2,3 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ולאור הסכמת הצדדים, אני קובע שהנאשם 1 ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, אך נמנע בשלב זה מלהרשיעו.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ז, 14/09/2017 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין

הנאשם 1, נמצא אשם על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של תגרה במקום ציבורי (עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין התשל"ז 1977); הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירה של תגרה במקום ציבורי, (עבירה לפי סעיף 191 לחוק הנ"ל); והנאשמת 3, הורשעה בעבירת איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל).

הצדדים הגיעו להסדר טיעון.

על פני הדברים, בשים לב לעובדות כתב האישום כמו גם בשים לב לנקיטה בצעד החריג של ביטול ההרשעה בעניינו של הנאשם 1, ההסדר נוטה במובהק לקולא ואולם לאור הנימוקים שיפורטו לעיל, מצאתי שהוא עומד במתחם הסבירות ועל כן אאמצו.

3

ביחס לנאשם 1, מקום בו מעובדות כתב האישום המתוקן עצמו נלמד כי למעשה, הפער בינו לבין פטור של הגנה עצמית נעוץ אך בשל אי עמידה במבחן המידתיות, מקום שכתב האישום המתוקן מלמד כי מעשיו של הנאשם 1 נעשו לאחר שהותקף באגרופים. דומה כי הדבר נלמד גם מהעובדה שהמאשימה עצמה בחרה לייחס לו עבירה של תגרה במקום ציבורי למרות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

בנוסף בעניינו, ניתן ללמוד כי מדובר באדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי, אשר השלים שירות צבאי מלא, תוך שתעודת השחרור שהוגשה מלמדת כי זה היה על הצד הטוב ביותר, ומשרת כיום בשירות מילואים פעיל, השלים לימודי תואר ראשון בהנדסה, ועובד כמהנדס, ואכן, יש בהרשעה בכדי לפגוע פגיעה קונקרטית ומוחשית בעבודתו כמהנדס.

בעניינם של הנאשמים 2,3 - הסדר הטיעון נוטה במובהק לקולא, בשים לב הן לעברם הפלילי, ובפרט עברו הפלילי של הנאשם 2, כמו גם בשים לב לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בעניינם, ואולם, מקום שהתביעה עצמה בחרה לייחס לנאשמים עבירה של תגרה במקום ציבורי, לא ניתן

לומר שההסדר בלתי סביר חרף קולתו, קל וחומר, מקום שנטען שהנאשם 2 נפצע באותו אירוע.

לאור האמור לעיל, ובאמצי את הסדר הטיעון, חרף קולתו, אני דן את הנאשם 1 ללא הרשעה, ואני מחייב אותו כדלקמן:

א.  אני מחייב את הנאשם 1 לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא יעבור משך שנה מהיום כל עבירת אלימות ו/או איומים. ההתחייבות תחם בתוך 10 ימים ובאם לא תחתם ייאסר הנאשם למשך 10 ימים לשם כפייה.

ב.   בהסכמת הצדדים, אני מחייב את הנאשם 1 בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪. ההוצאות יקוזזו מ הפיקדון שהופקד לשם כך, מראש, טרם הדיון היום, על ידי הנאשם 1 בקופת בית המשפט. בהסכמת הנאשם 1, ככל שהצטברו פירות לפיקדון, אלו יצורפו להוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה ויועברו לאוצר המדינה.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשמים 2,3 לעונשים הבאים:

נאשם 2:

4

א.  5 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך שלוש שנים מהיום, כל עבירת אלימות ו/או איומים.

ב.   קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.17 ובכל (1) בחודש שלאחריו. לא יעמוד הנאשם 2 באחד מן השיעורים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי, ומובהרות לנאשם הוראות החוק ביחס לאפשרות החיוב בתוספת הפיגורים כמו גם הפעלת המאסר חלף הקנס.

נאשמת 3:

א.  5 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא תעבור משך שלוש שנים מהיום, כל עבירת אלימות ו/או איומים.

ב.   קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.12.17 ובראשון לחודש שלאחריו. לא תעמוד הנאשמת בשיעור הראשון במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי, ומובהרות לנאשמת הוראות החוק ביחס לאפשרות החיוב בתוספת הפיגורים כמו גם הפעלת המאסר חלף הקנס.

מובהר לנאשמים כי עליהם לסור למזכירות בימ"ש לשם קבלת שוברי הקנס, וכי לא יתקבלו כל טענות לפיהן הקנס לא שולם, במועדו, בשל אי קבלת שוברים. מובהר כי אין לשלוח את השוברים בדואר.

אני מורה למזכירות למסור ביד הנאשמים את שוברי הקנס, ככל שהנאשמים יתייצבו במזכירות.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום לבימ"ש המחוזי בבאר-שבע.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ז, 14/09/2017 במעמד הנוכחים.