1

1.      המבקש עותר לביטול כתב האישום מחמת טענה של אכיפה בררנית בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

2.      מטענות הצדדים עולה כי המשטרה תפסה סמים במשקל של כ-2 ק"ג במחסן השייך להוריו של הנאשם. המשטרה חשדה שהסמים שייכים לשני אנשים: לנאשם ולאחר בשם אדר אוזנה (להלן: "אוזנה"). בחקירת 2 החשודים טען אוזנה שהסמים אינם שייכים לו ואילו הנאשם טען שהסמים כולם שייכים לו ולו בלבד והם מיועדים לשימושו העצמי. כתוצאה מכך הוגש כתב אישום נגד הנאשם בלבד ואילו נגד אוזנה הוגש כתב אישום בגין עבירות סמים אחרות.

3.      כעת טוען הנאשם שבכך יש חוסר צדק ולטעמו היה על המאשימה להגיש כתב אישום גם נגד אוזנה באותו עניין שהוגש כתב אישום נגד הנאשם.

2

4.      הנאשם מסתמך בטענותיו על ע"פ 4855/02 (להלן: "הלכת בורוביץ") כאשר תמציתה של ההלכה היא שיש לבחון אם נפלו פגמים בהליך הפלילי, מהי עוצמתם של אותם פגמים והאם כתוצאה מהפגמים נוצרה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.

5.      לעניין השיקול הראייתי אינני שם עצמי במקום המאשימה: ייתכן ולו מישהו אחר היה צריך לקבל את ההחלטה אפשר ואותו אחר היה מגיע למסקנה שמחומר הראיות עולה שיש להגיש את כתב האישום הנוכחי גם נגד אוזנה. אולם מי שמוסמך לקבל את ההחלטה היא התביעה וההחלטה שהתקבלה על ידי התביעה נמצאת לטעמי במתחם הסבירות.

6.      כך או אחרת אינני מוצא שנוצרה פגיעה כלשהי שלא לומר פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, נהפוך הוא: התחושה היא של חוסר תום לב מצד הנאשם אשר טען בעקביות שלמר אוזנה אין כל קשר לסמים שנתפסו במחסן וכעת הוא מתרעם על כך שאוזנה לא צורף כנאשם לאותו כתב אישום שהוגש נגדו.

7.      כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 5.1.2017 ועד היום לא ניתן על ידי הנאשם מענה לכתב האישום, כאשר מפעם לפעם נקבעים מועדי דיון והם נדחים בשיטתיות לבקשת הנאשם כך שבשלב זה הגרסה היחידה העומדת לפני ביהמ"ש היא גרסתו של הנאשם בחקירתו במשטרה שלמר אוזנה אין כל קשר לסמים שנתפסו במחסן.

לאור האמור המסקנה היא שאין כל ממש בטענה והיא נדחית.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.