בית משפט השלום בראשון לציון
בפני כב' השופט רפי ארניה

ת"פ 17269-04-16 מדינת ישראל נ' וואלפא ואח'

תיק חיצוני:

המאשימה:

מדינת ישראל - פמ"מ

נגד

הנאשמים:

1. יהודה דוד וואלפא

2. יוסי-יוסף פאר-פרג'ון
ע"י ב"כ עו"ד ניר יסלוביץ

החלטה

בפני בקשות הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק וכן בקשה למתן צו להמצאת מסמכים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ.

תמציתו של כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים הינו בכך שעד התביעה המרכזי, מר ברזילי (אשר שימש כמשגיח כשרות מטעם הרבנות הראשית בראשל"צ) , הגיש בשנת 2009 תלונה במשטרה כנגד הנאשם 1, רבה הראשי של העיר ראשל"צ, בטענה כי ביצע עבירות במסגרת תפקידו. הנאשם 1 נחקר במשטרה בעניין זה בשנת 2011.

בהתאם לכתב האישום, בשנת 2014 שוחח הנאשם 2, שייצג את הנאשם 1 בחקירות המשטרתיות, עם ברזילי והפציר בו לחתום על מסמך אש בו הוא חוזר מטענותיו כלפי הנאשם 2.

בהמשך אותו יום הגיע ברזילי לנאשם 1 על מנת להחתים אותו על תעודת כשרות. בהתאם לנטען בכתב האישום, הנאשם 1 סירב ואמר לו שיחתום על מסמך בו הוא חוזר בו מטענותיו כלפי הנאשם 1, וכי רק אם יחתום על מסמך כזה - הנאשם 1 יחתום על תעודת הכשרות.

בגין אירועים נטענים אלה הוגש כנגד הנאשמים כתב האישום הנידון, בגין עבירת הטרדת עד.

כאמור הנאשם הגיש שתי בקשות, בהן אדון כעת.

הבקשה הראשונה עניינה בכך שהעבירה המיוחדת לנאשם 1 התבצעה ביום 21.9.2014 בעוד שכתב האישום הוגש בשנת 2016. התנהלות זו נוגדת, לטענת הסניגור, את הנחית היועמ"ש 4.1202 בכל הנוגע למשך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום בעבירת עוון הקובעת כי יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 12 חודשים.

הנחיית היועץ המשפט מונה את מספר הימים מיום קליטת התיק בפרקליטות ועד לקבלת החלטה בדבר העמדה לדין. מועדים קובעים אלה לא ננקבו בבקשת הסניגור ומנעד התקופה שציין בבקשתו (היינו הזמן שמיום ביצוע העבירה הנטענת ועד ליום הגשת כתב האישום) הינו רחב מדי. לפיכך, אין אפשרות לקבוע האם חרג הטיפול בתיק מהתקופה הקבועה בהנחיות היועץ.

מעבר לכך, גם אם הית החריגה כלשהי הרי שעל פני דברים אין מדובר בחריגה גדולה מדי. גם אם מניין התקופה היה כמניין הסניגור הרי שמדובר לכל היותר ב - 7 חודשים. יש לזכור כי בתיק זה מעורבים שיקולים נוספים כגון מעמדו של הנאשם 1 וגילו, וכן היותו של הנאשם 2 עו"ד, ומן הסתם נדרשת זהירות גדולה יותר מהרגיל, עת מוגש כתב אישום כנגדם.

כך או אחרת, מן האמור עולה כי לא הוכחה חריגה מהמתחם שנקבע בהנחיית היועמ"ש, וגם אם היתה כזו הרי שאין מדובר בחריגה בלתי סבירה בנסיבות העניין, ולפיכך דין הטענה להידחות.

הראש השני של הבקשה נוגע לזמן הרב שחלף בטיפול היועץ המשפטי בבקשה לעיכוב הליכים שהגיש הנאשם 1 עוד ביום 5.7.2016. בכל הכבוד הראוי, אין לטענה זו על מה לסמוך. בבחינת בקשה לעיכוב הליכים, שמשמעותה ויתור על הליכים פליליים על אף שקיים בסיס ראייתי לקיומם, מעורבים שיקולים שונים - שיקולי מדיניות כללית וציבורית ושיקולים אישיים - שעל היועץ לאזן ביניהם. מלאכת האיזון הינה עדינה ומחייבת השקעת זמן, מחשבה והתייעצות עם כלל הגורמים הרלוונטיים. הדברים נכונים במיוחד נוכח מעמדו הציבורי של הנאשם 1.

בענייננו, בחינת הבקשה ארכה כשנה (ההחלטה בעניין זה התקבלה במהלך חודש ספטמבר 2017). התנהלות כזו אינה בסיס לביטול כתב האישום, וספק רב בעיני אם היא עולה כדי התנהגות שערורייתית של הרשות המצמיחה טענת הגנה מן הצדק.

בקשתו הנוספת של הסניגור המלומד עניינה בהמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ. בעתירתו זו מבקש הסניגור להורות לפונקציונרים במשרד הדתות, ברבנות ובלשכת רבני העיר ראשל"צ להמציא מסמכים הנוגעים למתלונן. תכלית הבקשה, אליבא דהסניגור, הינה להראות את חוסר מהימנותו של ברזילי, וכי תלונתו נובעת מסכסוך קודם בינו לבין הנאשם 1.

ככלל, המבחן לדיון בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ הינו מבחן הרלוונטיות. דהיינו, ככל שהמסמכים רלוונטיים לחזית המחלוקת, והם יכולים לסייע לנאשם בהגנתו - הרי שיגדל הצורך להיעתר לבקשה.

הרלוונטיות נבחנת על פי כתב האישום מחד, ומתשובת הנאשם לכתב האישום מאידך.

כאמור, בכל הנוגע לנאשם 1, הטענה הינה כי קיים עם ברזילי שיחה ובה דרש ממנו לחתום על "מסמך מטהר" וכן אמר לו כי לא יחתום על תעודות כשרות שברזילי ערך, כל עוד לא יחתום על המסמך.

תשובת הנאשם לאישום זה מובאת בסעיף 97 לתשובתו. בהתאם לאמור:

"השיחה שהתקיימה עם המתלונן נועדה לשם עשיית שלום ולא לשם הטרדת המתלונן. זאת ועוד, הנוסח של ההסכם כפי שהוצג בפני המתלונן, לא גובש על ידי הרב, אלא על ידי גורמים אחרים במועצה הדתית, בעוד כל הגורמים לרבות הרב עצמו, היו חפצים רק בעשיית שלום, ללא כוונה להטריד את המתלונן"

הנה כי כן, הנאשם 1 אינו כופר בקיום השיחה בינו לבין ברזילי. הוא אינו כופר במסירת המסמך לידיו. למעשה. טענתו היחידה כי לא היתה לו כוונה פלילית בדברים, אלא כי ביקש רק לעשות שלום.

מכאן - השאלה של מהימנות ברזילי הינה שולית. אין כלל צורך בהוכחת קיום השיחה או במסירת המסמך או בתוכנו - שכן הנאשם מאשר דברים אלה. השאלה המרכזית במשפט, ככל שהיא נוגעת לנאשם 1 הינה - מה היתה כוונתו בעת שמסר את המסמך הנ"ל לברזילי. האם היתה במוחו כוונה פלילית להשפיע על עדותו של ברזילי, שמא כוונה אחרת. לשם בחינת שאלה זו אין צורך להידרש לסכסוכים קודמים בן הנאשם לבין ברזילי, או לבחינת פעולות ברזילי אשר נבדקו דו"ח ביקורת אשר נערך ביחס לרבנות הראשית. בוודאי שאין צורך בהמצאת תיק האישי של ברזילי ברבנות.

לפיכך, ובשים לב לגירסת הנאשם 1 בתשובתו לכתב האישום, אני סבור כי החומר המבוקש אינו רלוונטי ודין הבקשה, ככזו שמבוססת על אדני סעיף 108 לחסד"פ - להידחות.

עם זאת היה ויעמוד ב"כ הנאשם על זימון אלה כעדי הגנה - בקשתו תישקל.