בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 2045-11-15 מדינת ישראל נ' אטיאס

בפני כב' השופט אהרון משניות

המאשימה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ - עו"ד ווליד אלבז

נגד

הנאשם

עידו אטיאס

ע"י ב"כ - עו"ד עידו בוקר

גזר דין

א. כללי

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מכתב האישום שבפניי עולה כי בתאריך 19.6.2015 על רקע ויכוח בין הנאשם למתלונן החלה תגרה בין השניים, במהלכה נטל הנאשם אבן משתלבת והשליכה לעבר רגליו של המתלונן, אשר החזיק באותה עת פלטת פלסטיק וברזל של ארון חשמל, אך האבן לא פגעה בו. לאחר מכן, נטל הנאשם אבן נוספת, התקרב אל המתלונן והטיח את האבן בפניו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן שברים בעצמות ארובת העין ובעצמות האף, אשר הצריכו את ניתוחו של המתלונן בהרדמה מלאה לצורך שחזור ארובת העין, ואשפוזו בבית חולים למשך 6 ימים.

במסגרת ההסדר בין הצדדים עתרה המאשימה למתחם ענישה הנע בין שנת מאסר עד 3 שנות מאסר, והסכימה להגביל עצמה לרף התחתון של המתחם. כמו כן, בקשה המאשימה כי הנאשם יפצה את המתלונן בסכום כולל של 50,000 ₪. לעומת זאת, ב"כ הנאשם לא הוגבל בטיעוניו, ועתר להסתפק בפיצוי בסך של 30,000 ₪, אשר הופקד בקופת בית המשפט לטובת המתלונן.

ב. טענות הצדדים

ב"כ המאשימה עמד על נסיבות החומרה במעשיו של הנאשם והדגיש כי רק בדרך נס לא איבד המתלונן את מאור עיניו. עוד ציין ב"כ המאשימה כי מידת הפגיעה בערך המוגן, ערך קדושת החיים וזכות האדם לשלמות גופו, מצויה ברף הגבוה, מפני שלמתלונן נגרם נזק בארובת העין, שילווה אותו כל חייו. לדבריו, חובתו של בית המשפט לתרום את תרומתו למלחמה הקשה בעבירות האלימות, בין היתר בענישה ממשית ומרתיעה שתהלום את חומרת העבירות הללו.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הסכים ב"כ המאשימה בהגינותו, כי מדובר באירוע בעל נסיבות מיוחדות, כאשר מעשיו החמורים של הנאשם בוצעו ללא תכנון מוקדם, על רקע אלימות הדדית בין המתלונן לנאשם, בנסיבות שקרובות לסייג של הגנה עצמית. ב"כ המאשימה לא התעלם גם מנסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם, וציין את גילו הצעיר ואת העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על מעשיו, והביע חרטה עמוקה וכנה על התנהגותו באירוע.

לאחר שהתבררה חומרת הפגיעה מתלונן, הנאשם הזעיק עזרה למתלונן, ליווה אותו לבית החולים, עבר הליך גישור בחסות שירות המבחן עם המתלונן, הפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪ כפיצוי עבור המתלונן, וזאת בהתאם להסדר שהושג בין הצדדים. לכן הסכימה המאשימה להגביל את עצמה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, שנמצא ברף התחתון של מתחם הענישה הראוי.

גם ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו כי למעשיו של הנאשם לא קדם תכנון מוקדם, וכי מדובר באירוע טרגי בין שני חברי ילדות, שהתפתח באופן לא מתוכן עד לתוצאה הטרגית, שהנאשם לקח עליה אחריות מיד לאחר שתקף את המתלונן, והבין את חומרת הפגיעה בו. ב"כ הנאשם ציין עוד כי כבר ביום האירוע בשעות הערב, שלח הנאשם מסרון למתלונן, והביע צער וחרטה עמוקה על המעשה, ודאגה כנה לשלומו של המתלונן.

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, אשר נאמר בו כי הנאשם חווה את הקטטה עם המתלונן ואת ההליך המשפטי שנבע ממנה, באופן משברי בעל אפקט מרתיע, וכי אין מדובר בנאשם בעל דפוסים אלימים עברייניים אלא באלימות מצבית. כמו כן ציין ב"כ הנאשם כי התקיים הליך של צדק מאחה - גפ"ן (גישור פוגע נפגע) כפי שהוא מכונה בשירות המבחן, שבמהלכו ביקש הנאשם את סליחתו של המתלונן, והמתלונן ביקש להתחשב בנאשם.

ב"כ הנאשם ציין עוד כי בעקבות ההליך הפלילי סירב צה"ל להחזיר את הנאשם להמשך שירות צבאי, ושב והדגיש כי הנאשם נעדר עבר פלילי למעט הרשעה צבאית, וכי הודה וחסך זמן שיפוטי יקר. בסופו של דבר עתר ב"כ הנאשם כי בית המשפט יימנע מהטלת עבודות שירות, ויסתפק בפיצוי הכספי שהושת ושולם, ולחילופין כי יסתפק בעבודות שירות לתקופה קצרה.

ג. דיון והכרעה

לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חומרת העבירה שבה הורשע הנאשם. עבירת האלימות טומנת בתוכה פגיעה קשה בערכים חברתיים בסיסיים, ובכללם ביטחונו של היחיד וזכותו של האדם לשלמות גופו ובריאותו. במקרה שבפניי, התנהגותו האלימה של הנאשם פגעה קשות במתלונן אשר כפסע היה בינו ובין איבוד הראיה לצמיתות באחת מעיניו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנסיבות הייחודיות של ביצוע העבירה, אשר פורטו גם בטיעוני ב"כ הצדדים. המעשה החמור שביצע הנאשם בא בעקבות קטטה הדדית בין שני חברי ילדות במשך שנים רבות, ללא כל תכנון מוקדם, כנראה לאחר שתיית אלכוהול, בנסיבות שקרובות במהותן לסייג של הגנה עצמית, ואין מדובר במעשה של בריונות לשמה.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שמתייחסת לעבירות דומות. בע"פ 2138/13 כאיד אבו קווידר נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.6.2013), נדון עניינו של מערער שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה, בכך שבמהלך עבודתו בסופרמרקט בלוד, הסתכסך עם שני עובדים אחרים, שבשלב מסוים הגיעו לביתו של המערער בכדי להתעמת אתו. הם תקפו את המערער, ובתגובה לכך הוא דקר את אחד המתלוננים בגבו, בשכמו ובידו באמצעות חפץ חד, ונס מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו לאותו עובד חתכים, והוא אושפז ליומיים בבית חולים, שבמהלכם נזקק לניתוח ותפרים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער, נעדר עבר פלילי, עונש מאסר למשך 18 חודשים ופיצוי לקרבן בסך 5,000 ₪, ובית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש.

בע"פ 4330/12 אחמד דעאס נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 5.11.2012), נדון עניינם של מערערים שהורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. המערער 1 הורשע בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות והמערער 2 הורשע בסיוע לעבירה זו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 1 עונש מאסר בפועל למשך 10 חודשים, ובית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש והותיר את העונש על כנו. בע"פ 8585/04 פסחוב נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.1.2006), נדון עניינו של מערער שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בכך שדקר את המתלונן בירך, בשורש כף היד ובבית השחי. בית המשפט השית על הנאשם בין היתר עונש מאסר בפועל של 10 חודשים, ובית המשפט העליון הפחית את העונש ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בשל שיקולי שיקום.

תיק דומה בנסיבותיו לנסיבות שלפנינו, נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 3144-04-15 מדינת ישראל נגד איתמר רביבו (פורסם בנבו, 4.4.2016), ובשל הדמיון בין המקרים, ארחיב מעט בעניינו. גם שם הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שניפץ באמצעות בקבוק זכוכית את שמשת הנהג ברכב שבו נהג המתלונן, וכתוצאה מכך הבקבוק פגע בפניו של המתלונן, שבר את משקפיו, וגרם למתלונן שסע עמוק על גשר האף ושבר באף, והוא פונה לבית חולים לטיפול רפואי.

הנאשם היה בן 19 בעת האירוע, ללא עבר פלילי, ותסקיר שירות המבחן היה חיובי, העריך כי העבירה אינה מאפיינת את דפוסי התנהגותו של הנאשם, והמליץ על צו מבחן, 500 שעות של"ץ, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. שירות המבחן עמד על המלצתו, גם כשהתברר כי נפתח תיק מב"ד נגד הנאשם בשל הפרת תנאי מעצר הבית, תוך שהוא מדגיש את מחויבותו של הנאשם להליך הטיפולי. בשונה מהתיק שלפנינו, בעניין רביבו לא הייתה הסכמה עונשית כלשהי בין הצדדים, והמתלונן העיד בבית המשפט על חומרת הפגיעה בו, נזקקותו לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, וביקש כי בית המשפט יחמיר בעונשו של הנאשם. המאשימה עתרה למתחם של 24 - 48 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט קבע מתחם של 12 - 30 חודשי מאסר, בשל נסיבות ביצוע העבירה.

הפסיקה שהוזכרה בסעיפים 16 ו-17 לאותו פסק דין, כאשר בית המשפט דן ברמת הענישה הנהוגה, יפה גם לעניינינו, ובשל הרצון שלא להרחיב יתר על המידה, מעבר למה שכבר פירטתי לעיל, אסתפק בהפניה לפסקי דין אחדים שהובאו שם: ע"פ 5316/13 מסאלחה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.12.2013), ע"פ 3498/13 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.7.2014) וכן ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נגד ברזינסקי (פורסם בנבו, 22.3.2010), ודי בכך.

בסופו של דבר, בית המשפט חרג לקולא מהמתחם שקבע, בשל גילו הצעיר של הנאשם, הודאתו אף בלא הסדר עונשי, עברו הנקי וכן נכונותו לפצות את המתלונן. העונש שנגזר על הנאשם היה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪, קנס בסך 3,000 ₪, וכן צו מבחן למשך 12 חודשים נוספים.

על רקע האמור לעיל, אבחן את הנסיבות שלפנינו. במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם יש לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ולהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם במועד ביצועה, בן 19 ו-8 חודשים, דבר אשר השפיע על יכולתו בנסיבותיו של האירוע נשוא כתב האישום, "להבין את אשר הוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו", כאמור בסעיף 40ט(א)(6) לחוק העונשין. הנאשם הינו "בגיר צעיר", ועובדה זו מהווה שיקול משמעותי בקביעת העונש, כפי שנאמר גם בעניין רביבו הנ"ל, וכפי שעולה גם מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם (ראו לעניין זה ע"פ 7781/12 פלוני נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 25.6.2013)).

זאת ועוד, כאשר בוחנים את הנסיבות שלפנינו, ניתן לזהות כמה הבדלים שיש בהם כדי לאבחן לקולא את עניינו של הנאשם דנן בהשוואה לעניינו של רביבו, גם באשר לנסיבות ביצוע העבירה, וגם באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. ביחס לנסיבות ביצוע העבירה, נזכר כבר לעיל, כי מדובר במעשה שנעשה בלא תכנון מוקדם, בעקבות אלימות הדדית בין הנאשם והמתלונן, בשעה ששניהם היו ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול, ובנסיבות שקרובות לסייג של הגנה עצמית, לאחר שהנאשם חש מאוים מפלטת פלסטיק וברזל שהמתלונן החזיק בידיו, כעולה מסעיף 4 לגרסה האחרונה של כתב האישום המתוקן.

מדובר בנסיבות שיש בהן כדי להשפיע על קביעת מתחם הענישה, כאמור בסעיף 40ט(א) הנ"ל, ולכן נראה לי כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות הייחודיות שלפנינו צריך להיות בין 6 חודשי מאסר, שאפשר שירותו בעבודות שירות, ל-20 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

בבואי לקבוע את עונשו של הנאשם במסגרת המתחם האמור, סברתי כי יש לתת משקל ממשי לשני שיקולים משמעותיים, שגם בהם נבדל עניינו של הנאשם לקולא בהשוואה לעניין רביבו הנ"ל. השיקול האחד הוא העובדה שהנאשם לא רק נטל אחריות על מעשיו, ועשה כל שביכולתו כבר במהלך האירוע, בכדי לצמצם את הנזק למתלונן, בכך שהזמין אמבולנס, ואף התלווה למתלונן בדרכו לבית החולים, אלא הנאשם אף הפקיד בקופת בית המשפט, בשלב מוקדם יחסית של ההליך, סכום משמעותי כפיצוי למתלונן - 30,000 ₪, שכבר הועבר למתלונן.

יתירה מזו, בין הנאשם ובין המתלונן התקיים הליך של צדק מאחה, בחסות שירות המבחן, שכלל מפגש שבו חתמו הנאשם והמתלונן על הסכם איחוי פגיעות, ובמהלכו שני הצדדים הקשיבו זה לזה, והגיעו לתובנות שהפחיתו במידה ניכרת את המתח ביניהם ואת הכעס שהיה למתלונן על הנאשם. המתלונן אף פנה בבקשה בכתב לבית המשפט, שהוגשה וסומנה נע/1, ובה ציין את החברות שהייתה ביניהם, ואת העובדה שמדובר באירוע שאינו מתאים לתכונותיו הטובות של הנאשם, ולכן הוא מבקש מבית המשפט שלא "לתת לו עונש מעבר לעונש שהוא כבר קיבל" כלשונו. בהסכם האיחוי, ציין המתלונן כי הוא מבקש שהנאשם לא יקבל עונש מאסר בגלל טעות של רגע.

עמדתו האצילית של המתלונן, מחזקת במידה רבה את המלצתו של שירות המבחן, להימנע מעונש של מאסר בפועל, שעלול לגרום לפגיעה בהמשך תפקודו של הנאשם בעתיד ולרגרסיה במצבו. תסקיר המבחן קובע כי הנאשם מודע היטב לנזק הכבד שנגרם למתלונן, דאג לשלומו של המתלונן כבר בדקות הראשונות של האירוע, והוא חש בושה וניכור חברתי בעקבות מעשיו. שירות המבחן קובע עוד כי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה מצדו, וכי לא מדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות עברייניים, אלא באלימות מצבית על רקע מתיחות וכעס שהלך והחמיר עד כדי הסלמתו של האירוע.

מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם, ומהפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן, נראה לי כי מדובר בנסיבות חריגות של הליך שיקומי יוצא דופן, שהשפיע לטובה גם על המתלונן, ויש בו כדי להצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה שקבעתי לעיל, בהתאם לאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. כך למעשה נהג בית המשפט העליון בעניין פסחוב ובעניין רביבו שנזכרו לעיל, כאשר הקל באופן משמעותי בעונשם של נאשמים שהורשעו בעבירה זהה לזו שבה הורשע המתלונן, כפי שהיה בעניין רביבו, או אף בעבירה חמורה יותר, כפי שהיה בעניין פסחוב, בעקבות הליך שיקומי משמעותי שעברו.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהשלכות ההליך הפלילי על חזרתו של הנאשם לשירות צבאי והעובדה כי הרשעתו בדין עשויה לפגוע בתעסוקתו וזאת כמי שעבר כברת דרך בכדי לסיים לימודי הכשרתו כטכנאי גז, אף כי שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה לביטול הרשעתו (ראו: תקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי העוסקים בעבודות גפ"מ), תשס"ו - 2006).

אציין גם, כי התרשמתי מעדותו של הנאשם בפני ומעדות האופי של אביו של הנאשם ,עיינתי במכתבו של האב מיום 7.10.2016, שהייתה למעשה המלצה של מעסיקו של הנאשם, ועיינתי גם בתעודת הבגרות העיונית ובתעודת הבגרות החברתית, ומצאתי כי כל אלה מעידים על אופיו הטוב ועל תכונותיו החיוביות של הנאשם, ומביאים למסקנה כי מדובר במעידה חד פעמית, אשר אינה מאפיינת את אורחות חייו, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת העבירה.

נוכח כל האמור לעיל, בהתחשב במהות המעשים החמורים שביצע הנאשם ותוצאתם ומאידך, בהינתן הסיכוי הממשי לשיקומו של הנאשם, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, הערכת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה בעתיד מצדו, והמלצתו של שירות המבחן להימנע מהשתת מאסר בפועל שעלולה לגרום לנסיגה במצבו של הנאשם, שיש בה בסופו של דבר גם פגיעה באינטרס הציבורי, נחה דעתי, כי במקרה שבפניי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם.

כפי שיפורט להלן, עונשו של הנאשם יורכב מתמהיל של פיצוי משמעותי למתלונן, ביחד עם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, ביחד עם ענישה נלווית של מאסר מותנה. הפיצוי שכבר ניתן למתלונן הוא משמעותי, והוא גבוה במידה ניכרת מהפיצוי שניתן למתלוננים בתיקים דומים, כפי שעולה מהפסיקה שפורטה לעיל. נראה גם כי המתלונן מייחס חשיבות רבה לנושא הפיצוי, וכך עולה גם מעמדת המאשימה במסגרת ההסדר בין הצדדים, שבו עתרה המאשימה לפיצויים בסך 50,000 ₪.

נראה לי כי הסכום שלו עתרה המאשימה גבוה מאוד, יתר על המידה הראויה. עם זאת, אני סבור כי יש מקום לתוספת מסוימת בגובה הפיצוי, מעבר למה שכבר ניתן ע"י הנאשם, כאשר בשל ההחמרה הממשית בשיעור הפיצוי, תינתן הקלה מסוימת במשך המאסר, באופן שתמהיל הענישה הכולל, ייתן מענה ראוי יותר לאינטרסים של שני הצדדים, ולנסיבות הייחודיות ויוצאות הדופן של תיק זה.

סוף דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בתנאים שקבע הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו המעודכנת. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 1.11.2017, עד השעה 09:00 במשרדו של הממונה על עבודות שירות במתחם אשל בבאר שבע.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא, כי הנאשם לא יבצע עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. הנאשם יפצה את המתלונן בסכום כולל של 36,000 ₪, אשר 30,000 ₪ מהם כבר הופקדו בקופת בית המשפט והועברו לידי המתלונן, ו- 6,000 ₪ הנותרים ישולמו בתוך 60 יום.

ד. בנסיבות העניין, נוכח הפיצוי הגבוה למתלונן, לא ראיתי מקום להשית על הנאשם גם קנס כספי בנוסף לפיצוי למתלונן.

בשולי הדברים אציין כי אולי ניתן למצוא סמליות מסוימת בכך שפרשה עגומה זו באה לסיומה בימים אלו של חודש הרחמים והסליחות, לפני ראש השנה. ניתן לקוות כי תמהיל הענישה הכולל שהוטל על הנאשם, ביחד עם הליך הגישור המוצלח שהתקיים ביניהם, והזמן שחלף מאז האירוע, כל אלה יסייעו למתלונן להתמודד עם הפגיעה הקשה שספג באירוע, ויסייעו גם בשיקומו של הנאשם, וגם בשיקום החברות שהייתה בין השניים.

אוסיף עוד כי ככל שהנאשם מבקש לחזור להשלים את שירותו בצה"ל, נראה לי שהרשעתו בתיק זה, בנסיבות החריגות ויוצאות הדופן שפורטו לעיל, לא אמורה להוות מכשול בלתי עביר בפני רצונו של הנאשם, וחזקה על הגורמים המוסמכים בצה"ל כי יתנו את המשקל המתאים למכלול הנסיבות, אם יידרשו להחליט בעניין זה.

ניתן והודע היום ט"ז אלול תשע"ז, 07/09/2017 במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.